מהרי”ל (מנהגים) קסא

הכשרות בנגיעתן בלא בישול רוטב. עצמות של איסור אין מצטרפין אל האיסור אבל עצמות של היתר מצטרפין להיתר אבל לא יצטרף עצמות של איסור עם עצמות של היתר לבטל האיסור מ"מ תלמיד חכם שהורה לצרף לא עבר על דברי חכמים. אבל הרא"ש כתב חתיכה של איסור שנתערבה עם אחרות של היתר צריך ס' לבטל החתיכה עם העצמות. מהר"י סג"ל היה נוהג בכל ממשלתו ששוחטין אחר שחיטות מסקנות הערוכים בהגהות. והנוטל קבלה לשחוט היה מצריך ללמוד אותן השחיטות וכן הבדיקות של שני קרומים דגם הן ערוכים בהגהות. ומימי לא שמעתי שהוא בעצמו לא חיבר שום חיבור משום פוסק ואפי' שחיטות ובדיקות לא קיצר כיש גדולים. אמנם כל התשובות שהוא השיב על שהושאל לו היו עדיין מופקדים אצלו מיום שישב בראש ואמר אלי להעתיקם לו להיות חיבור מפואר ובעו"ה הוטרף לי השעה כאשר נתבקש לישיבה של מעלה ושני בניו חילקו אותם באיגרות. והיו מה שהיו. והי לך (שחיטות ובדיקות) שחיבר הר"ר (יעקב ווייל"א) שהיה תלמיד מובהק של מהרי"ל. ובמקצת מקומות אגי"ה בהן מקצת חידושים ששמעתי ממהר"י סג"ל: הלכות שחיטות

מסקינן דשחיטה מן הצואר הלכתא גמירא לה. וקרא דושחט למאי אתא דלא לשוויא גיסטרא. גיסטרא פירש"י שני פירושים אחד שלא ידרוס הסימנים בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה. ופירוש אחר שלא יחתוך כל המפרקת לשנים אפילו בהולכה ובהובאה. השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשירה ורובו של אחד כמוהו. רבי יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין. ודוקא בעוף צריך לשחוט הוורידין הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בהמה דמנתחה אבר אבר א"צ לשחוט הוורידין ואפי' בעוף דצריך לשחוט את הוורידין דוקא לכתחילה אבל בדיעבד כשר אע"ג דלא שחט הוורידין. שחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה שחיטתו כשירה. ורוב אחד בעוף קנה או וושט וקנה הוא הקרום שבפנים של הגרגרת המחבר את הטבעות. אבל הטבעות עצמן נקראו גרגרת ורוב קנה דכשר היינו מתחילת הקרום ולמטה ולא עובי הטבעות בכלל. וצריך לשחוט רוב הנראה לעינים בדיעבד אבל לכתחלה צריך לשחוט שנים בעוף כמו בבהמה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה. שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. שהייה היכי דמי כגון שהתחיל לשחוט ושהה וחזר וגמר השחיטה שחיטתו פסולה. ושיעור השהייה כדי שחיטה אחרת כמותה גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף ושהייות מצטרפות ואנו נוהגין להטריף כל שהייות דאין אנו בקיאין בשיעור שהייה, לפי סברת התלמוד שהייה כשר במיעוט קמא דקנה מידי דהוי אמצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר. אבל לדידן פסול אפילו במיעוט קמא דקנה. דדוקא בימי חכמי תלמוד היה שהייה במיעוט קמא דקנה כשר מפני שהיו בקיאין בבדיקת הוושט שהיו בודקין אותו לאחר שחיטת הקנה. אבל אנו אין בקיאין בבדיקתו וחיישינן שמא בשעה שנפגם הקנה ניקב הוושט ונקובתו במשהו טריפה. לפיכך שהייה פסולה בין בקנה בין בוושט. בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא. השוחט עוף ומפרכס כשזורק מידו אל ימיתנו בסכין דנראה כשתי שחיטות. וקרא כתיב ושחט שחיטה אחת ולא שתי שחיטות אלא ימיתנו בקתא או במקל. השוחט וחתך והדם יוצא ופוסק. אע"פ שלא חתך אלא את העור לא יגמור שחיטתו דחיישי' שמא ניקב הוושט. אך ימיתנו וימכרנו לעכו"ם. ואל ימכרנו כשהוא חי שמא ימכרנו לישראל וכן השוחט יונה ותלש הנוצה ויצא הדם אל יגמור שחיטתו אלא ימיתנה. דרסה היכי דמי כגון שהתיז הסימנים בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה. אבל אם הוליך או הביא אם הסכין ארוך כשני צוארים עם המפרקת והעור שחיטתו כשירה. אבל הוליך