מהרי”ל (מנהגים) קנט

טריפה ואפי' לא נשבר רק העצם ולא יצא לחוץ דחיישינן שמא נפסק אחד או רובו מחוטין של צומת הגידין. ולמעלה מן הארכובה יש לו דין כמו הארכובה עצמה וכדין צומת הגידין עד כדי רוחב אגודל ובשור גדול ד' אצבעות אבל משם ולמעלה אם נשבר העצם ולא יצא לחוץ בין בהמה בין עוף כשר אבל חותכין אותו אבר ומשליכין קודם מליחה דאסור משום אבר החי ואם למטה מן הארכובה ויצא לחוץ גם אותו אבר אסור משום אבר מן החי אבל בידים דהן הרגלים דלפניה אפי' נחתך או נשבר סמוך לגוף בבהמה כשירה אבל נשמט או נשבר במקום חיבורו גם בשל לפנים אסור ויש מתירין בנשמט רגל דשלפנים ושל אחרונים אסורין דהיינו דאמרינן בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואפי' לא ידעינן בעיכול ניביה. כנף העוף הניטל או נשבר סמוך לגוף טריפה:

אבל אם ברחוק רוחב אצבע דאגודל מן הגוף כשירה. ואם נשבר רגל העוף במקום שיש בו קשקשים דהיינו למטה מארכובתו כשירה עד שנשבר למעלה מארכובה שאין שם קשקשים אבל חותכין ומשליכין אותו קודם מליחה. כל עוף נאכל במסורת הקבלה שהוא ממין הכשר אע"פ שבמדינ' אחרת אין מסורה להן הקבלה מ"מ מדינה זו סומכין על מסורת הקבלה ואוכלין שם. מרה שחסר בכבד הבהמה או נמצאו שתים כשירה א"ר יצחק מרה שנקבה וכבד סותמתה כשירה ניקבה שלא כנגד הכבד טריפה טחול שנטלה כשירה ניקבה במקום העב טריפה. המסס ובית הכוסות הם מונחים בבהמה זה אצל זה וצידן הן מדובקין יחד אם נקבו לצד החלב טריפ' דחלב טמא אינו סותם אבל חלב טהור סותם מלבד חלב טהור של הריאה דאם נדבק הריאה לשומן הלב טריפה דרחוק הוא מן הריאה ולא מיהדק. אותו בשר אשר למעלה מן הקורקבן והוא עשוי כמו אגוז ספק אם הוא מן הזפק ואם ניקב כשירה או מן הקורקבן הוא טריפ' כי ההוא בשר מחברן יחד לפיכך מספיקא טריפה. הדורא דכנתא הן הדקין המסבבין הכנתא שהוא (המיטיי"ר) נקב סותמין זה לזה או לצד השומן סותמין יחד דחלב טהור סותם רק חלב הטבחי' ושומן הלב אף אם טהורין הן אין סותמין. יותרת הכבד הוא הבשר החוצץ בין הריאה והכבד ונקרא ג"כ חצר הכבד אין לאכול את השומן שמעורב בבשר או היותרת מטעם שהבשר חופה אותו דחופה אינו מתיר כ"א בכסלים וכליות דכתיב בהן על למעט תוך וחלב שעל הכליות. בשר אדום ודק יש בסוף הכסלים ותחת אותו בשר יש חלב מה שהבשר חופהו הוא מותר. כשכלה למטה אותו בשר החופה יוצא ממנו להלאה קרום לבן והוא עב לבד אותו קרום הדק וקלוש המופשט בכל הכסלים שהוא אסור משום חלב. ותחת אותו קרום העב יש לובן חלב ובאותו חלב נוהגין היתר בכל ארץ אשכנז. מחט שנמצאת בריאה אם עדיין הריאה שלימה ואין הרוח יוצא כשירה. ואם הריאה נחתכה שאין להעלותה בנפיחה טריפה. כבד שנמצא בה מחט אם המחט קטנה שמנקבת בשני צידיה אסור ואם היא עבה מצד א' כמסמר ואין ראוי לנקב באותו צד ואותו צד העב נהפך לתוך הכבד בתוך הסמפון כשירה ואם צד העב לחוץ והקטן שראוי לנקב נהפך לפנים טריפ'. נמצא מחט בסימפון גדול של כבד כשירה נמצאת מחט בבית הכוסות והוא במקום שהפאנ"ץ כפולה או בקורקבן הוא קיבה של העופות או בהמסס הוא (שקורין מנקבל"ט) בבהמה בכל אלו אם המחט נקבה מבפנים ולא נתחב מבחוץ כשירה אך אם נמצא קורט דם מבחוץ אע"ג דאין המחט נוגעת שם טריפה. נמצא מחט בחלל הגוף של בהמה תחובה בריאה או בכבד או בכל מקום ואין ריעותא נגדה בדופן אסורה דודאי נקב הוושט ואתא שם אך אם ריעותא בגופה תלינן בה ששם נכנס וכשר. מחט שנמצאת תחוב בשלל ביצי תרנגולת התרנגולת טריפ'. כל נקב שיש בעוף או בבהמה מבחוץ בגופה ואין מגיע לחלל הגוף ואין ריעותא בבשר או בעצמות עד חלל הגוף כולם כשרות מלבד בצואר נגד הסימנים אין להכשיר. דרוסת זאב נץ וחתול אין להכשיר אפילו בלא נקב אלא על פי חכם: