מהרי”ל (מנהגים) קנז

בחיתוי ואפי' היה התנור רק חם והפת משביח מכח החום אם מחזירו יחזירנו ויחתה וכל זה משום איסור בישולי גוים. אפה ישראל ע"י חיתוי ואח"כ אפה ישראל באותו תנור בלא חיתוי תלינן שמועיל חיתוי ראשון כל זמן שקיים חום מאור הראשון דהיינו כל ימי השבוע עד יום ראשון אם לא אירע י"ט שלהם בנתים. רבי' מורי' היתר להנזהר מפת ש"ג כשהולך בדרך ששעת הדחק הוא לו ורשאי בו. הנזהר מפש"ג טוב לבצוע על היפ' גם אם היא פת של גוים. ואמהר"י סג"ל הואיל והתחיל בהיתר כל הסעודה יכול לאכול מאותו הפת. עיסה הנילש בביצים ונאפה מותר לקנות מגוים דאין בביצים ההם איסור בישולי גוים דקימחא עיקר ומברך המוציא וכן עיין לעיל. ואמהרי"ל מיהו הני (אובל"ט) גובלא בעלמא ואית בהו משום בישולי גוים. וישראל שעשאן מברך עליהן שהכל. פשטיד"א של דגים אסור משום בישולי גוים ולא דמי לאובל"ט אף למ"ד דאין בהן משב"ג דהכא נאפה טרם נבלע בקימחא. ואובל"ט נאפה בתערובת. ור"י התיר לאכול הנזהר מפש"ג בקערה עם שאין נזהר. ואין חושש לתערובת הפת. ולא אסרו פת משום ב"ג אך חמשת המינין שהן חיטין ושעורין כוסמין שיבולת שועל שיפון שקו' ראוק"ן. אכל של קיטנית ואורז ודוחן אינן בכלל פת סתם. כל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת כגון בשר וביצים ודגים ירקות יש בהן משום בישולי גוים. ודוקא שיש בו אלו ב' צדדין עולה ע"ש מלכים ואינו נאכל כמו שהוא חי אבל בצד אחד אין בו משום ב"ג. קליות וכן דבר מעושן או מלוח אין בו משום ב"ג. והקליות שגוים מבשלין בביתם מותרין דלא גזרו משום שאין אדם מזמן חבירו עליהן. ומהרי"ל השיב בתשובת דרבו מה"ר אברהם מווינא ז"ל דנוהגין להזהר מהם והתיר להם שקנה שמש הקופה בשגגה בדיעבד וצוום למנוע מהם להלאה. דגים מלוחים אין בהן משום ב"ג. ואם צלאן בדיעבד על אסכלא של גוי מותר דסתם כלי גוים אינן בני יומן ולכתחילה אסור. שכר אין בו משב"ג. קדירה שהניחה השפחה על האש ונתבשלה כמאכל בן דרוסאי. אסור באכילה והכלים צריכין הגעלה ואם של חרס ישבר אע"ג שהדליק ישראל האור לא תתן השפחה ע"ג האש ומותרת השפחה לנערה כשנתנה יהודית. וכל זמן שהעבירה מן האש טרם נתבשל צריך יהודים להחזיר ע"ג האש ולא מועיל חיתוי רק בפת. וכן השולח מחבת עם בשר לתנור של גוי לצלות צריך היהודי לתת המחבת תוך התנור במקום שראוי להתבשל שם ולא מהני חיתוי וצריך להיות שומר שלא יחליף נבילה תחתיו. ויהיו נזהרין שלא תשכים השפחה להביא אש מבית גוי לבשל אצלו כמאכל ב"ד טרם חיתוי אך אם נשאר מאמש קצת אש והוסיפו אין לחוש. פירות שכובשין גוים בדבש אין בהן משב"ג. אפי' שלקן בכליהן מותר וכן כשמרתיחין דבש בכליהן להסיר השעוה: איסור חלב נבילה וטריפה ואיסור טומאה

בישל היתר בקדירת איסור שהיא בת $ הורה מהרי"ל על ככר לחם אחת שנמצאת בו חתיכת חזיר שיש להסירו ומעט לחם עמו סביבו ואין לחוש על מה שנבלע בלחם אם יש באותו לחם ס' לבטלו: $ יומא. כגון בקדירת הגוי כל התבשיל אסור דדין כל הקדירה חתיכת איסור ואם אינה בת יומא התבשיל מותר דנ"ט לפגם אכן לכתחילה גם כן אסור לבשל בה דגזרינן דאינה בת יומא אטו בת יומא. חלב חיה המותר היינו דוקא חלב המכסה את הקרב וחלב דכליות. אבל שאר חלבה צריך לנקר כשל בהמה ויסיר גיד הנשה עם חלבו. נמלח בשר שחוטה עם בשר נבילה אפי' בכלי מנוקב אסור אפי' מספק. דגים טהורים וטמאים שנמלחו יחד אותם הנוגעים בטמאים אסורין והשאר מותרין. ברחת המלוכלכת ברוטב אסור להוציא עמה הפת ואם הוציא עמה בעי קליפה. קערה מלוח בה טמאה ואחר שהוסר ממנה שאבו עמה מים חמין ונתנו לקמח ללוש בהן עיסה ולא