מהרי”ל (מנהגים) קנו

בכאן אחל. דיני כחל

כחל הרוצה לצלותה בעי לקורעה שתי וערב מעיקרא ואם נצלה בלי קריעה מותר בדיעבד ולבשלה בעי קריעה שתי וערב ולטוח בכותל ודוקא לבדה בלא שום שאר בשר עמה ואם לא נתקרע אסור בבישולה אף בלא שום שאר בשר עמה. מנהג יפה שלא לבשל שום כחל כלל גם אם קרעה שתי וערב וגם טוח בכותל ואפילו נתייבשה אין חילוק בין כחל מבהמה חולבת או שאינה חולבת או של מניקה ושאינה מניקה. נמלח או נצלה כחל עם בשר אין לאסור בדיעבד בכלי מנוקב אך ידיח הבשר היטב ולכתחילה מחמירין. שפוד שצלו בו כחל אסור לצלות בו בשר טרם מלבנו. קורעים הכחל ועושין ממנה פשטיד"א ואין אופין אותה במחבת רק בקרקעי' התנור ואם בדיעבד נאפית במחבת והיתה מעיקרא קרוע גם אם שאר בשר נחתך עם הכחל בתוך הפשטיד"א המחבת והפשטיד"א מותרי'. כחל שנצלה חותכין לכתחילה בסכין דבשר ומדיחין אותה בכלי בשר גם אם יש בשר שם שנוגע בו דיש לה כל דין בשר וה"מ אם נתבשלה כחל שנתייבשה ונתבשלה עם בשר חין לאסור בדיעבד. מולייתא בשר חם על גבי מולייתא כחל חם מותר בדיעבד: דברים לגו בדין מליגה

מולגין התרנגולים דוקא בכלי שני. ואין מערין עליהן הרותחין מן כלי ראשון ואם שגג ועירה מכלי ראשון וכרס או רגלי העוף למעלה אסור כדי קליפת העור ולא יותר. ואם להפך הנוצות מגינין מן הרותחין והכל מותר. נוהגין העם להדיח בית השחיטה קודם המליגה וגם לקשור בית הצואר שלא יכנס מים לגוף. ואם לא עשה מותר בדיעבד. ואם חוזר פעמיים למי המליגה. אין לאסור בדיעבד. נמלגו תרנגולים בכלי שני ומצאו אחת נתנבלה ביניהם הכשרים מותרין דכלי שני אינו מבשל, וה"ה נמלג בכלי חלב. מהר"י סג"ל לא הנהיג שום מליגה בכל תפוצות ריינו"ס בכלי שני ואפילו לנישואין ולברית מילה שהרבו בעופות לא מלגו אך הרבו נשים לתלוש הנוצות או השליכום לצוננין ומועיל להסרת הנוצות:. דין איסור הריח

אם ריח מילתא היא או לאו. ואי לכתחילה או גם דיעבד רבו בו הדיעות לפיכך נקיי הדעת נזהרין כשצולין בשר עם הפת או גבי בשר גוי או (פשטיד"א) או (פלאדי"ן) עם הפת. אז משימין הפת למעלה אל תוך התנור רחוק מכל הנ"ל. ובענין שלא יזוב שום מרק מהן תחת הפת. ומניחין דברים המריחין לפניה בפי התנור ומניחין פי התנור פתוח דאז גם אם מפטמין יצא הריח לחוץ ונשאר הפת נקי מכל ריח לאוכלו בהיתר או לבשר או לחלב. ויש לנהוג כן גם בצליית דג עם בשר דקשה לדבר אחר בסמ"ק חמץ ומצה התיר ר"ת בדיעבד: בישולי גוים והיתר חיתויין

פת של ישראל הנאפה בתנור של גוי ולא חיתה ישראל בגחלים ואף קיסם לא השליך לתוכו הפת אסור אפי' בדיעבד. וגם למכור לגוים אסור בעודו שלם כי אם בחתיכות אך לפועליו גוים מותר לתת ואם $ גוי או שפחה משרתת בבית יהודי ויודעי' מנהג ישראל בהדחת בשר ומליחתו ודין מליגה וכה"ג ועוסקין במלאכה וישראל יוצא ונכנס דיו. דמרתת לאסור. ואי הזהיר אותם שלא לעשות דבר רק בישראל עומד על גבן והחציפו ועושין בלא רשות אין מועיל יוצא ונכנס. דגילה דעתו דאינו מרתת: $ ספק לו אם חיתה או השליך קיסם מותר דספיקא דרבנן לקולא וחם סמוך לשבת דלא אפשר בחיתוי עם חשיכה. טוב למוכרו בדבר מועט לגוי והוא יאפנו בשבת. כל זמן שהפת בתנור מועיל כח לישראל