מהרי”ל (מנהגים) קנה

חלב והגיס שניהן בכף אחד אסורים במשהו ולא מהני ביטול. דטרם שאוסר הוי בשר בחלב. מחבת חולבת תחת מרחשת של בשר או איפכא הזיע עולה ונבלע בעליון ואוסר את הכל. אין להניח כד כותח וכד מלח לנגוע יחד. שהמלח הוא שואב. וכד חומץ מותר שאינו שואב ולכל פנים יש להרחיק מליפול מזה תוך זה. מעשה בכל יום שנותנין מלח בקערה חולבת ומולחין בו בשר או איפכא דאין מליחה לעץ. דגי' שעלו בדיעבד בקערה של בשר או נתבשלו בכלי שהודח יפה שלא נשאר בו שום ממשות בשר אותן דגי' מותרי' ליאכל בכותח וכן הדין בביצים או ירקות וקטניות שנתבשלו בכלי של בשר בדיעבד גם אם הכלי בן יומו מותרים למאכלי חלב או איפכא וכן אם הוחמו מים בכלי בשר מותר ללוש בהן עיסה לאכול הפת בכותח או איפכא אבל בכלי גוי' גם אם אינו בן יומו אסור ללוש לכתחילה עיסה עם המים שחימם בהן ובדיעבד שרי. קערות בשר שהודחו בכלי חולבת או איפכא אפילו במים רותחין. אם אין אחד מהן בן יומו גם אם אכל היום רוטב חם של בשר רותח. רק שהמחבת אינה בן יומו ואין שום אחד מהן מלוכלך בשיור מאכל מותר הכל. קערה שנמצאת אצל שאינה מינה והאחד ידוע שהיא בת יומא והשני ספק ב"י. וכולם נקיות אין לאוסרם דמחזקינן כל אחת הודחה כדינה ואח"כ נתערבו. לכתחילה אין לאפות פת בצד פשטיד"א או (פלאדי"ן) אפי' הם מכוסים ובדיעבד אם התנור גדול ופיו פתוח וקרקע התנור אינו משופע שידוע שלא זב המרק תחת הפת אז הפת מותר הן לחלב הן לבשר וכן דין פת נאפה עם בשר צלי אבל אם יכול לזוב המרק לתחת הפת אסור לאוכלו אפי' עם מלח. אבל (פשטיד"א ופלאדי"ן) יחד אין נוהגין לאפות כלל צנון או כל דבר חריף כגון שומין או בצלים או ראשי כרתין שנחתכו בסכין של בשר אסורי' לאכול בכותח או איפכא. ואם נחתכו ונתנם בתוך קדירה רותחת יבטל טעם סכין שהוא מועט אם ס' בקדירה נגדו. ביצים גמורות $ (צלה דג עם בשר בתנור אסור לאכול דקשה לדבר אחר):

$ בחלבון וחלמון ובקליפה נמצאו בתרנגולת שחוטה אף אם עדיין מעורות בגידין מותר לאכלן בחלב. אבל בלא קליפה אסור ליאכל בכותח דמיתקרי בשר וצריך שרייה ומליחה כשאר בשר. אבל בשר אפילו של עוף לא יאכל גבינה אח"כ עד סעודה אחרת. חסידים הראשונים והאידנא ממתינים ו' שעות והמנהג להמתין שעה אחת. ונכון להחמיר גם הלועס לתינוק אף ע"פ שלא אכל דהא מ"מ מושך טעמא ודוקא בשר בעין אבל מטוגן בשומן או שלוק אז דינו כבשר אחר גבינה וסגי בקינוח והדחה. אכל גבינה ובעי לאכול בשר מיד צריך קינוח הפה והדחת ידים וצריך להסיר פתיתי פת דגבינה ולהביא פת אחרת ונכון ליזהר שלא ישתו מכוס אחד באוכלם בשר וגבינה לאו משום איסור רק הכיר' בעלמא ואם אוכלים שניהם על שלחן אחד צריך מפה מיוחד לכל אחד. או שום היכר אחר שלא ישכחו ויבאו לאכול יחד. נמצא חתיכות דקין בתוך קיבה שהעמידו ממנה גבינות אם מתחילה היה הקיבה ס' נגד הדקין מותר. כף שנתחב לשאינו מינו ובא לשער ס' כנגדו להתיר אינו צריך ס' נגד כל הכף רק נגד מה שנתחב מן הכף לתוך הקדירה אפי' אם הוא של מתכת לא אמרינן חם מקצתו חם כולו והלך בליעותיה בכוליה. אף בס"ה כתב וצ"ע בכף של מתכת אם הכף בן יומו ויש ס' בקדירה כנגד מה שנתחב מן הכף התבשיל והקדירה כשר הכף אסור ואם אין ס' הכל אסור אפי' בהנאה. אכן הכלי מותר לתת בתוכו צונן או פירות אע"פ שבלוע מאיסור הנאה. ואם אין הכף בן יומו אף אם אין שם ס' התבשיל והקדירה מותרין והכף אסור. נשפך התבשיל אחר שנתחב הכף וספק אם היו בו ס' מעיקרא מחמירין לאסור מספק כרת. אם הוסיפו מים לקדירה אף בלא מתכוין אחר שנתחב הכף יש מחמירים שלא יצטרפו להשלים ס' לבטל האיסור. בן יומו אם נשתמש בו תוך מעת לעת. נכסה קדירה בכסוי אינו צריך ס' נגד כל הכסוי. נאפה (פשטייד"א או פלאדי"ן) תחת כיסוי שאין מינו אפי' של חרס ואפי' בן יומו גם לא ליבנה מקודם התיר ר"י בר שמואל דאין ריח ופיטום בכלי רק שלא נגע למעלה בכיסוי: