מהרי”ל (מנהגים) טו

הזהב ודרשינן אך להעביר חלודה והוא הדין לטינוף. מהר"ש אמר כללא הוא כל שיש בו גומות או חלודה אפי' כל שהוא לא עולה בהגעלה ובעי ליבון. אכן חלודה מבחוץ או למעלה על שפתו אין מעכב בית שאור יש מרבותינו אוסרים בהגעלה ובית חרוסת והמלח כולן דומים לבית שאור דקשה חימוצן ואין הגעלה מועיל בהן. אכן רבינו ברוך מתיר כולן בהגעלה דוקא שלא להקל גם אי תשמישן היה בצונן. ולדידן אין נפקותא דאין אנן משהינן גם בבית כדפי' לעיל רק לענין מדוכה דר"ת ויתר רבותינו מחשבין ליה לענין פסח כבית שאור ולא שרו בהגעלה ויש מתירין ע"י מילוי גומרי עד שיהא חוט נשרף מבחוץ. ומאן דאפשר טוב להיות לו מיוחד לפסח או חדש כדלעיל עיין בהג"ה במיימון מר מהר"ש שמה"ר אייזק ז"ל אמר שאין להגעיל לפסח כלים המשוקדים שקו' (גישמילצט) או (גיבלעכמולט). והעעם כי עושין אותו מן מיני זכוכית לכך דינו ככלי חרס ואינו מוציא מידי דופיו בהגעלה וכן סבר מהר"י סג"ל לעיל ונכון להחמיר. אכן אמר שקבלה בידו אם משוקד מבחוץ במקום מוכח שאין משתמשי' שם אין לחוש כדפי' לעיל. קנקן התיר מהר"ש להגעיל. ועל השושנה שהוא רושם לה מבפנים ועל הצמיד הפתיל לה מעיקרא היו וכבולען כך פולטן אך ישפשף יפה גומות השושנה דמבפנים על שוליה וחריצי הצמיד. גביע כסף נחלט ביד ישראל מן הגוי והניח ליפותו והגעילו הצריך מהר"ש טבילה כדפי' לעיל קנקן נגעל ולא נכנס כולה פעם אחת ברותחין והפכו והגעילו הנשאר. והצריך מהר"ש להגעילה שנית כי אמר דבעינן שיהא הכלי בפעם אחת במי הגעלה אכן מהר"י סג"ל לא סבר כן בזמן שא"א כדפי' לעיל. היורה אשר נגעל בו צריך להגעילה פעם שני אם רוצה להשתמש בו לפסח. כן השיב מר הילאי ורב האי. ור' אמר שישפוך מי הגעלה ממנו כשעדיין מרותחין בבישול טרם יצטנן בו וישטוף בצוננין כדרך כל כלים הנגעלין אמהר"י סג"ל מי הגעלה הנשארים ישפוך במקום שלא יתאסף החמץ שבהן יחד. קדרות חדשות של חרס שקנו לצורך פסח ליבנן באור וכשהסירו אותן מן האש זרקו בתוכו מעט מלח והניח כך מעט והיינו הא דאמרי' מוללין את הקדרות ואח"כ בשלו מים בהן. ושאלו ממהר"ש למה הצריכו כולי האי והשיב שהיו מחמירין על עצמן כדי לעשותן חזק ביותר. אכן מן הדין אין צריכין רק להחם בהן מים טרם שמבשלין בהן ותו לא מידי ומהרי"ל אמר מה שמבשלין מים בקדרות החדשים בפסח טרם אשר מבשלי' בהן תבשילין יש לעשות כן בכל ערב שבת ועי"ט כשרוצה לבשל בקדירה חדשה כי גמר מלאכתם הוא להבליעם מים חמין. ואם לא עשה קודם שבת או י"ט אז נעשה בשבת בשעה שהטמין בה החמין או בי"ט כשמבשל דמתחייב אז משום מכת פטיש דהיא אב מכל גמר מלאכות:

הלכות מיא דלישת המצות אמר מהר"י סג"ל ביום י"ג בניסן סמוך אחר שקיעת החמה קודם צאת $ (כשחל י"ד בשבת אז שואבי' מי המצות אור לי"ג. אפילו לצורך מוצאי שבת. והטעם ידוע שמא יקדים או יאחר):

$ הכוכבים דהיינו בין שמשא וכוכבא שואבי' מים ללוש בהן המצות וטעמא דבעינן לינה לרש"י דניסן ימות הגשמים עדיין והשמש בשיפולי רקיע מהלכת ואנן בעינן שיצטנן המים בתלוש משום דבלילה מעינות אז רותחי' וצריך שלא יהו המים מחוברים כלום מן הלילה אך קשה אמאי אין ממלאי' אותם ביום קודם שקיעת החמה אלא נראה כמו שפי' ריצב"א צריך שיצטנן המים כ"ד שעות טרם שלשין בהן עיסת מצה והיינו שנצטנן י"ב שעות היום בהיותם מחוברין בבאר למטה והשמש יצא על הארץ למעלה ורחוקה מהן. ולעת שקיעת החמה בערב נתחממו הבארות אז צריך לשאוב המים להצטנן כל י"ב שעות הלילה למעלה כל זמן שהשמש למטה. והיינו כ"ד שעות נתרחקו המים מן השמש וכן זה נמי במהרא"ק. הלכך יזהר כל אדם בכל יכלתו לצמצם ולכוון שישאב המים בין