מהרי”ל (מנהגים) יד

ומה שיש בפיוט דאדיר דר מתוחים קדרי נפ"ה יש גורסין כפ"ה. וכ"כ בא"ח על כל כלים המנוקבים שמולחין בהן בשר אי אפשר להכשירן בהגעלה כלים שא"א להוציא החמץ שבבקעים וסדקים. יטיח טיט על אותו המקום ומועיל הביטול כדפי' לעיל מרדות של חמץ שקורין (אובן שוביל) אין להם תקנה לפסח משום דע"י האור בלעו ואין פולטין אלא ע"י האור ובליבון אינן עולין לכך צריך חדשים למצות או ישנים המיוחדים לפסח. מרחשת שהושחר מבחוץ שתשמישו על גבי האור והיה טרפה ורצו להכשירו לפסח הצריכו מהר"י סג"ל לשפשפו מבפנים יפה ולנקרו בכל צדדין כפי יכלתו ואח"כ להכניסו לתוך יורה אחרת ולהגעילה ואינו די בעירוי רותחין לתוכן דמסתמא מתוך קטנותו תשמישו כך בהכנסו ליורה כך פולטו. והיה של גוי ונחלט ביד ישראל והצריכו טבילה. כיסוי קדירה והיא מתכת אין תקנתו לפסח רק בליבון דדינו כמו אסכלא דלפעמים צולה או מחמם על הכסוי במקום אסכלא. אותן בני אדם המשהין שפודין ואסכלאות עד ערב פסח ללבנן או בתנור שמחממין בלאו הכי למצות לא עושין כדין להשהות עד שעת איסור חמץ אך ילבנן מקודם וילבנן על פני כולן גם הבית יד. בבית מהר"ש ליבנו נרות חרס שהדליקו בהן שמן וליבנו אותן בערב פסח. כוס כסף היה לו זר עולה למעלה מן השוליים ואותו הזר היה מסורג חורין וסדקין לנוי הכלי. ואמר הבעל לפני מהר"י סג"ל אתן הכלי לאומן צורף ליפותו ולטהרו כדי להגעילו אח"כ לצורך פסח. והורה אליו מהר"י סג"ל דלא די לו בייפוי הצורף דהם אינם עושין רק לנוי למראית העין ולא בכל צדדין כפי צורך הגעלה אך הישראל הוא ישפשף את הכלי יפה בכל צדדין ועל השוליים בפנים וגם ינקר ויטהר כל חורי הזר. והיה בודק את הכלי בכל צדדין אם נדבק בשום מקום שהיה נשבר אחר תשמישו ונתקן דאז הוי חוצץ בהגעלה ולא מצא. וכיסוי הכלי והוא היה כלי בפני עצמו שלא היה פתיל עליו והיה עליו ג"כ זר עולה מגגו וע"ג הזר היה מכוסה טס כסף משוקד עם ציורין. והיו רואין דרך חורי סירוגין הזר מעבר לעבר בין גוף הכיסוי ובין הטס שעל סירוג הזר ולא רצה להתיר כלי הכיסוי בהגעלה כי אמר אולי שום חמץ נפל אל תוך החלל דרך חורי הסירוג ואי אפשר להוציאו אכן אם רוצה להסיר טס הכסף מעליו למעלה לטהרו מחמץ בפנים הרשות בידו. ועל המשוקד מאחר שהוא אחורי הכלי מבחוץ במקום שאין שותין אין לחוש דוקא המשוקד מבפנים אסר מהר"ש משום ששורי' בתוכו פת ביין והוי כבוש כמבושל. אגן נחשת קנו מגוי להגעילו ללוש בתוכו עיסת מצה. והיה נשבר בשפה ומחמת השבירה נתפשטו סדקים קטנים. והורה מהר"י סג"ל לשפשף יפה ולהרחיב את הסדקים לגרד ביניהם יפה ולהגעילו אח"כ ואז יתנו לאומן גוי להתיך בדיל על השבירה ועל הסדקים ולהחליק יפה להשוותו לשפת האגן ואל יסתום השבירה בחתיכת נחשת מחובר בית ידות כרגילין להטליא כלי נחשת. כי אז נכנס קמח ובצק ביני הדבקים ולא מצי בכל פעם ופעם לגרר אחריו כדי לטהרו כראוי. והעיד הרב הנז' על אביו מה"ר מולין ז"ל שהי' אליו אגן אחד שנפגם בשפתו והניח לחתוך את הפגימה ולהרחיבה כמלא אצבעו ולא רצה להסתים הפגימה מטעם דפרישה והחזיקו בו כמה שנים. פעם אחת שאלו למהר"י סג"ל על אגן נחשת להכשירו לפסח והורה אם נילש בו כבר אז אין מועיל לו הגעלה. ואם לא נילש בו מגעילין אותו אפי' ביורה של גוי ובלבד שלא יהא בו חלודה או גומא. אסיתא שהוא מדוכה של נחשת אמהר"ש יש אוסרים להגעילו לפסח ויש מתירין בהגעלה ונוהגין שלא להגעילו כי רובן יש בהן גומות. וגם המתיר בהגעלה מודה אם יש בו גומות לא מועיל בו הגעלה ובעי ליבון. ומהר"י סג"ל דרש דיותר טוב להיות לו חדש או מיוחד לפסח ומאן דלא אפשר ויש לו אחד מחומץ יתן אותו לאומן גוי היודע ללבנו באור יפה שאינו מתקלקל. וכו סכינים שיש בהן גומות צריכין ליבון אם לא יוכל לנקותם יפה וכן בא"ח כי במקום הטינוף לא סליק דיקולא מי הגעלה וכתיב אך את