מהרי”ל (מנהגים) קמח

לתוכן חמאה וקלטו זוהמן עם כף בשר שלא היה בן יומו והתיר את הדגים ואסר את הכף משום בשר בחלב וישרף. ושוב בישלו דגים בכלי חולבת ולא שמו בהן חמאה וקלטו הזוהמא בכף בשר ספק ב"י. והתיר הכל. הוצגו הקערות של בשר לפני המסובין ונמצא לאחד קערה חולבת ולא ידעו אם נשטפו יחד. ואסר רק אותה הקערה דתלינן דתינוק עירבבה שם. ראש גדי נצלה ונשאר בו קצת מן הקנה ונצרר דם בתוכו. ואמר להשליך חתיכת הקנה. ואמר שגגה היא ביד הנשים שמניחין הקנה שלם וכן הוושט בראשי גדיים וטלאים ואווזות ותרנגולים ואיסורא בידם דצריכין להבדילם ולמלוח מתוכם כדרך בני מעיי' וכל דבר חלול. "לב שלם נמצא בתרנגולת שלמה ונמלח ונתבשל עמה ומצאו בתרנגולת ביצים. ואסר מהר"י סג"ל את הכל. משום דאין בשום עוף ס' נגד לבו אלא דוקא כשהוא שלם ברגליו והראש עם הצואר על פי המרדכי. וצוה להכשיר הכלים ואם של חרס ישברו והבצים שמצאו בו אינן מצטרפין לס' לבטל דהוי כתבשיל אחר והעוף נעשה כולה חתיכה דאיסורא. עיין לקמן בדין לב דדוקא ע"י בישול אוסרין הכל אבל אם נמלח או נצלה הלב עם העוף אינו אוסר כ"א כדי קליפ'. בשר נשלח לבחור בלא חותם ואסרו משום בשר שנתעלם מן העין. אך יחזירו לששלחו אם מכירו בטביעת עין מותר. רגלי שור נתייבשו בעשן ונמצאו עדיין הטלפים מחוברים בהן. רק נתקצצו מלפניהם ונתבקעו כמו שרגילין בשעת מליחתן והתירם. אמהר"י כהן שאחד מן הגדולים שאל למהר"מ סג"ל על מה נוהגין שלא לאכול בשר לונבי"ל כי אם צלי אש והשיב משום שמוטעם כך ביותר. ואמר מהרי"ל שהוא ראה שכתב בעל העיטור לפי שהוא חלק ושיע אין המלח מוציא דמו כ"כ וטוב שלא לבשלה. שוב אמהר"י דאחד מן הגדולים השיג על בעל העיטור והלא כמה חתיכות מבשר אחוריים שהם ג"כ חלוקין ושעועים מ"מ מבשלינן. ע"כ נר' להתירה אם נתבשלה בדיעבד. ואני הלוקט בתר לקוטי' ראיתי במרדכי הגדול פ' כל הבשר דכתב בסתם לונבי"ל מותר לבשל. איתמר פ"ק דביצה איתסרא עדות איתסרא ביצה. אמהרי"ל מה"ט נמי איתא בסמ"ק דאסורי' גבינות של גוים משום גילוי. ולא הותר גילוי. ובמים גלוים ממש לא חיישינן לגילוי משום דלא שכיחי נחשים בינינו. וכי תימא מ"ש. ואמר מהרי"ל דטעמא משום דמים גלוים יודעין הכל דאין איסורם היה רק משום גילוי אישתרי גילוי מחמת שאין נחשים שכיחי אישתרי מים גלוים אבל גבינות של גוים לא ידוע לכל דאיסורן משום גילוי דסבורין מטעם חלב בהמה טמאה ועדיין איסורן במקומן עומדת. בשר שנמלח אחר שרייתו. וסבורין היו שלא נשרה ולא נמלח עדיין ונתנוהו בכלי ששורין בו הבשר מדמו ונתנו עליו מים ונשתהה שם כשיעור שרייה ומלחו אותו שנית ונתיידע שכבר הושרה ונמלח כדין. והתירו מהר"ש. בשר הודח אחר מליחתו וחתכוהו בסכין חולבת ונעצו הסכין בקרקע ונשתהה שם יותר מג' ימים. והתיר מהר"ש את הבשר בלי קליפה דנתבטל טעם הסכין בס'. ואת הסכין התיר בלי שום תיקון אם אין בו גומות. ואי יש בו גומות צריך לשרוט את הגומות בסכין אחר. מעשה בא לפני מהר"ש על חתיכות בשר שנמלחו והודחו ונפלו בין חתיכות בשר שעדיין שרוי במים ששורין בו הבשר להוציא דמו ואמהר"ש מתוך שעתה ערב שבת אתיר אותו משום שעת הדחק לכן הזהרו להלאה דכי יבא עוד לידי אאסרנו. שאלו למהר"ש זאב שדרס כבש בין העדר ולא נתיידע איזהו איך נוהגין והשיב דמחמירין על פי השערים מדיירין דאפי' הן מאה כלן אסורין וה"ר אנשיל אמר הטעם יען דחשיב לא בטיל ברוב. שאלו למהר"ש על תרנגולת שנתנבלה בשחיטה ונתערבה בין השחוטות ועדיין כולן היו בנוצתן וכה"ג כבשים שנתערב הנבילה ביניהם. אם מבטלינן ברוב. והשיב שזכור לו מעשה במהר"ר ליפמן ששחטו לו הרבה כבשים והניחום בי טבחא ונתערבה הנבילה ביניהן והרצו לפני מה"ר יונה. ורצה להביא ראיה מהרא"ש לאסור. ואמר לפניו מה"ר ליפמן הרי תרנגולים בנוצתם בכה"ג