מהרי”ל (מנהגים) קמז

וכשבישלו יחד לא נאסרו מאחר דהיו ס' כנגדה. וכ"כ ראבי"ה לנהוג ג"כ בפירות או דגים. אמר מהר"י סג"ל מיא דחפיפת הראש שעושין מאפר כירה שבשלו שם מאכלי בשר וחלב אין לעשותם בשום כלי כשר כי לפעמים קדרות חלב וכן קדרות בשר נשפכין או זבין אל תוך האפר נמצא דיש בהן איסור בשר בחלב. ופעם אחת חימם השמש בבית הרב הנ"ל מיא דחפיפה באותו מרחשת ברזל לבן שהיה רגיל הרב לקרר בו יינו בימות החמה ויחר אפו במו והצריך להגעיל הכלי וכן קדירה נחשת גדולה היתה מיוחדת לקהל לבשל בה לנישואין ושמש העיר ייחדה למיא דחפיפ' בבית המרחץ והצריכה הרב הגעלה כשבאו להשתמש בה לנישואין. נתבשלו לפתות שקורין רובא"ן ונמצא תולע בא' מהן. ואמהר"י סג"ל מאחר דיש באותה לפת ס' נגד התולע גם היא עצמה מותרת בקולף מקום התולע. בתרנגולת שחוטה מצאו כל בני המעיים נתגדלו יחד כצרור. וכולן היו מסריחין מלבד הכבד היתה בריאה וטרם הובאה למהר"י סג"ל להורות אכלו הכלבים את בני המעיים. אמר הרב לפי דבריכם אין בידי להתיר התרנגולת הובא לפני מהר"ש בפסח תרנגולת שהיה רגלה שבורה במקום צומות הגידין ונתרפא והתיר ע"פ הרא"ש שהורה כשחזר ונתרפא יש להתיר בשעת הדחק כגון ע"ש בין השמשות. וכה"ג הורה מהר"י סג"ל ע"פ המרדכי בשר שהודח מדמו וחתך אח"כ חתיכה א' לשנים להדיח מקום החתך טרם שמולחין ואמר דאין לחתוך בשר (לא) מלוח קודם הדחתו בסכין שאוכלין עמו דשואב מליחת הדם שהוא רותח אך בשר יבש מותר לחתוך בכל סכין קודם הדחתו

אמר מהר"י סג"ל קשה לישב לשון השערים שכתבו שנהגו לבשל הלב עם הבשר. ואי נמי כן בתו' פ' כל הבשר. פלאדי"ן חמין נחתכו בסכין של בשר אמר מהרי"נ לקלוף הפלאדי"ן במקום החתך דאי אפשר להדיחו ואת הסכין לטהר הגומות שבו ולנעצו בקרקע בתולה י' פעמים. סכין שחתך בו צנון וחילק בו התולע שהיה בתוך הצנון היה מורה לנעוץ הסכין י' פעמים בקרקע. וכן אם נחתך בו אינו מינו צונן צריך נעיצה י"פ בקרקע ואם נחתך עם סכין שאינו מינו דבר חם שהיד סולדת בו יקלוף מקום החתך ואת הסכין ינקר הרושם היטב וינעץ י"פ בקרקע. וישפשף את הקתא בעפר קשה כגון חול וכה"ג. דופן כבש הובא מבית הטבח ומצא בה מהר"י סג"ל י"ג צלעות ואמר לחתוך הצלע העליונה כי היא צריכה ניקור כמו האחוריים דאין שייך לפנים רק י"ב צלעות. ואמר יש להזהר בזה למנות בכל פעם דהטבחים שוגגים מחמת מהירות. בשר שהותלע אמהרי"ל גם התולעים מותרים כמו תולעים מגבינה. אכן אניני דעת זורקין התולעים והבשר מותר. שלפוחית מדג נפלה לקדירת בשר ונתבשל שם ואסר מהרי"ל את הכל משום סכנה. ציר דגים שקו' גלריי"א ומצאו בה לאחר שנקרשה סממית מתה והתיר הדגים. שאלו למהרי"ל היאך אוכלים הבחורים הנכרים מבדיקת הקילות שמקילין להתיר (במגנצ"א) תוך חומת העיר ומחוצה לה אסורה. והשיב דאין לחוש ע"פ המרדכי דכתב דבזמן הזה אין אנו בקיאין בחומרי המקום שהלך לשם וחומרי המקום שיצא משם. ושוב אמר דאיתא בתוס' פ"ק דפסחים שתי פרות היו חורשות וכו' עד כיון שמתקבצים שם כו'. ומכאן נהג מהרי"ל בביתו שלא להניח לאכול מאותן (פאנצי"ן) שנפל עליהן מחלוקת הגדולים לפי שמתקבצים שם בחורים מאותן גלינות שנוהגים שם איסור חלב בהן ונהמתי מלשאל פיו מאי שנא מהבדיקה דלעיל ושמא משום דאיסור חלב דאורייתא וכרת החמיר יותר. חלות הנילושין בבצים ואפו גוים התיר מהרי"ל ולית בהן משום בישולי גוים. תולע שצדו בו הדג נמצא עדיין בדג מלוח תחוב בחכה. והורה מהרי"ל לקלוף מקומו דטעמו נתבטל בס'. גם אם נתבשל עמו נתבטל טעמא אם בחתיכה שנמצא בו ס' נגדו וכן היה מורה על חתיכת קרעה"ש שנמצא בראש דג מבושל להתבטל טעמו דהיה בראש הדג ס' כנגדו. דגים נתבשלו בכלי חלב ונתנו