מהרי”ל (מנהגים) קמו

שלא יפול בחליצת המנעל. ואל ישען כ"כ אך שאם ינטל משענתו מאחוריו מ"מ ישאר עומד. ואי לאו הוי חליצה פסולה דצריכה להיות מעומד. ואמר אל היבם להשען במקצת ולהציג הרגל בשוה לארץ. ואח"כ הקרא את היבמה ואמרה אחריו תיבה בתיבה. מאן יבמי. להקים. לאחיו. שם. בישראל. ואלו השלשה יחד. לא אבה יבמי. ויהי פעם אחת שכח להקרות להקים. וחזר לראש. ואז הקרא אל היבם אלו שלשה תיבות יחד לא חפצתי לקחתה. ואז שאל את היבם והיבמה אם איטר יד ימינם. ואמר שנית אל היבם להשוות רגלו בשוה לארץ אך ברפוי קצת ואמר ליבמה שתשחה את עצמה לארץ כאילו יושבת רק לא תשב לגמרי. ותתיר בראשונה את העניבה והקשרים והכל ביד הימנית לבד ותסלק כריכות הרצועות הארוכים לגמרי ותתיר ג' הקשרים מתוך הלולאות. ואח"כ אמר לה שתשמיט רגל הימין של היבם מן הרצפה ויעמוד על השמאלי לבד. ותשלוף המנעל מאחוריו להשמט מן העקב. ותאחוז מלפניו לשלוף לגמרי מכף הרגל. ותגביה המנעל להיות קונה אותו בהגבהה ואח"כ תניחנו ליפול מידה ארצה. ואז אמר אליה לאסוף רוק פיה להתקבץ רוק גדול. ואמר אל הדיינים חבריו ואל העדים תסתכלו בפניה שתוציא הרוק מפיה ותראו ברוק עד הגיע מפיה לארץ ואמר אליה תקיאי רוק גדול בפעם אחת במתון. פעם אחת רקקה ולא ראו הב' דיינים והצריכה הרב לרוק שנית. ואח"כ הקרא אותה ואמרה אחריו כל תיבה ותיבה בפני עצמה ככה. יעשה. לאיש. אשר. לא. יבנה. את. בית. אחיו. ונקרא שמו. בישראל. בית. חלוץ. הנעל. בית. חלוץ. הנעל. בית. חלוץ. הנעל וענו כל העם חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל שהן ג"פ. ואמר הרב אל היבם שיתן לו מנעל החליצה במתנה גמורה. ע"כ הסדר

אמר לנו מהר"י סג"ל שראה כתב שיש ליבם לברך על מצות חליצה ושאלו מלפניו א"כ לדידהו שהיו מיבמין נמי יברך על מצות יבום. וש"ת אין הכי נמי. ושאלו וא"כ המגרש בגט נמי יברך ואמר הכי השתא התם גזירה משמים דאחיו מת וזקוקה לו. וגבי גט איהו דאפסיד אנפשיה להתקוטט שאין זווגם עולה יפה ויתפרדו. האמנם לא היה נוהג לברך גם בחליצה. אמהר"י סג"ל לדידן דמצות חליצה קודמת חשובה יבמתו לו כאחת מן העריות ואין לו בה זיקה רשאי להניח קנס להזדווג לאחרת טרם חולץ ליבמתו ואם קדם אח הקטן וחלץ אע"פ שמצוה בגדול מה שעשה עשוי ומותרת בחליצתו לינשא לשוק. אמר מהרי"ל מה שתופרין מנעל החליצה מבחוץ משום דצריך להיות כעין סנדל דתרסיותיו מבחוץ ר"ל הוא העור שמחובר מבחוץ על גבי העץ להיות דפוס לכף הרגל. בכה"ג תופרין המנעל מבחוץ ואין ראיה לזה בכל התלמוד רק בפ' במה אשה אמר רב אשי תפרו מבפנים הוי ליה מנעל ולא סנדל, וכן אני המלקט בתר לקוטי מצאתי כן באגודה במס' שבת סי' צ"א. ואמהרי"ל אע"פ דכתיב קרא נעל מ"מ עבדינן כעין סנדל דידהו. ואף אם יבא אליהו ז"ל ואמר לעשותו כמנעל שלנו אין אנו משגיחין בו: הי לך מסור. הלכות היתר ואסור

מהרי"ל הנהיג בביתו ואמר שכן נכון לנהוג לשפוך מן הקדירה כל הליפתן בבת אחת לתוך התמחוי. ולחלק אח"כ לקערות הקטנים לפני המסובין. דאם אז ימצא שום איסור זבוב או תולע יותר יש להתיר דהתמחוי כלי שני הוא ואם יחלק מקדירה גופה הוי כלי ראשון ובקל יאסר עיין לקמן בדין תולעים. ועוד הנהיג בביתו וכן הנהיג לבחורים ע"פ רז"ל. כשמעבירין ביצים מבושלין מן האש ישפוך עליהן צוננין טרם הוציאם מן הכלי שבשלו בו. דאם אז נמצא דם ואפרוח באחת מהן השאר מותרין אף אם נגעו בביצה האסורה כיון דנצטננו גם אם עירה מקצתן שאין בכלי עוד ס' כנגדה