מהרי”ל (מנהגים) קמד

ומאה ושמנים ושלש לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במדינת מגנצ"א מסר משה בן שמריה המכונה זלמן גט ביד אברהם בן שמחה להוליך אותו לאשתו יוטא בת דוד. וכך אמר בפנינו (משה בן שמריה המכונה זלמן) הבעל לשלוחו אברהם בן שמחה הולך גט זה לאשתי יוטא בת דוד ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים וליתן גט זה לאשתי יוטא בת דוד בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך. והגט שנעשה עליו אברהם בן שמחה שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם במדינת מגנצ"א בששי בשבת בשמנה עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים ומאה ושמנים ושלש לבריאת עולם ועדיו החתומים בו נתן בן אליעזר. ואברהם בן שמואל. ובפנינו בטל משה בן שמריה המכונה זלמן הבעל כל מודעות שמסר על גט זה. וגם בפנינו קבל עליו בחרם ובשבועה משה בן שמריה המכונה זלמן הבעל שלא לבטל לא את הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקיים:. אלעזר בן יעקב מכונה זלמן בן משוטיגווערא: טופס הגט כמנהג מהרי"ל סג"ל

בשלישי בשבת בשני ימים לירח אייר שנת חמשת אלפים ומאה ושמונים לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במדינת מגנצ"א דיתבא על נהר (ריינו"ס ועל נהר מיי"ן) ועל מי מעינות אנא משה בן צדוק המכונה ויבלמן העומד היום כאן במדינת (מגנצ"א) דיתבא על נהר (ריינוס ועל נהר מיין) ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולמקומי ולמקום אבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי ריכלין בת יעקב הכהן העומדת היום כאן במדינת מגנצ"א דיתבא על נהר ריינו"ס ועל נהר מיי"ן ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולמקומיכי ולמקום אבהתיכי דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי לכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל אלעזר בן יעקב עד זלמן בן משוטיגווערא עד גם אם היה העד בן רב לא היה חותם רק פלוני בן פלוני זאת המליצה מסדר חליצה

באשר איקלע לקבוע היום שתהיה בו החליצה. אז ביום שלפניו אחר תפלת המנחה בירר אליו מהר"י סג"ל שנים מחשובי העיר ששלשתן יהיו הב"ד ואמר להם באו עמי ונלך ונקבע מקום שתהיה שם החליצה למחר והלכו וישבו שם מעט. משום דכתיב ועלתה יבמתו השערה משמע שער המבורר. וכתב ראבי"ה שקובעי' בערב דלפניו ולא ביום גופי'. וחזרו לבה"כ והתפללו ערבית. בשחר כשיצאו מבה"כ אמר הרב אל שני חבריו הדיינים באו ונלך אל מקום שקבענו אתמול. וכל הקהל הלכו עם היבם אחריהם. ובבואו שם היו הנשים מביאות את היבמה. ואז היה בורר מהר"י סג"ל שנים להיות עדים וישבו הדיינים יחד הרב באמצע והגדול מימינו וחברו משמאלו והעדים ישבו יחד על איצטבא אחרת מן הצד. והיבם ומימינו היבמה עמדו בפני הדיינים והעדים והדיינים לא היו קרובים זה לזה. פתח הרב ואמר ושאל כמה ימים שמת בעל היבמה והועד ממקצת היודעים בחזקה בעלמא שעברו יותר מג' חדשים,, ואח"כ שאל הידוע אם זאת האשה היתה אשת האח המת. הידוע למי שהיבם ואחיו המת היו אחים מן האב. ונחזק בחזקה בעלמא ולא דק לברר בודאי. הידוע אם היבמה