מהרי”ל (מנהגים) קמג

והכניסה אל תוך ביתה וישב עמה כל ימיו. גט נכתב במגנצ"א ומצא מהרי"ל כתוב בו די בסוף השיטה. תיהוייין בראש שיטה שנייה ופסלו. ואמר שמדקדקין כן מלשון המרדכי דכתב די תיהוייין חמשה יודי"ן. ומגמגמין עליו העולם הלא שני תיבות הן דהא די פי' אשר והל"ל תיהוייין ד' יודי"ן. ומה ענין יו"ד של די להזכיר כאן אלא על כרחיך אתא לאשמועינן להיות חמשתן כתובים בשיטה אחת. וכן די תיצבייין כדפי' לעיל. ראיתי שפסל מהרי"ל גט שכתוב בו שאנו מונין בו כאן. ואמר שהוא נוהג לכתוב שאנו מונין כאן והראה לנו ג' טופסי גיטין מגדולי הדור מהר"מ סג"ל ומהרא"ק ומאחיו (מה"ר זלמן ז"ל) ולא היה כתוב תיבת בו הנ"ל בשום אחד מהן. ועוד פסלו משום דהיו מדולגין בו שתי תיבות כאן העומד היום. וכן העומדת היום. ואמר לולי יתור תיבת בו על חסרון שתי התיבות ההן הנ"ל לא הייתי מקפיד כולי האי מאחר דבדיעבד נכתב. והראה לנו טופסי גיטין ממהר"מ סג"ל ומהר"ש ולא היה כתוב בהן התרי כאן. אך מ"מ לכתחילה היה מצריך מהרי"ל לכותבם. אמר לנו מהרי"ל שפשוט היה לו אשר שם (זלמן) כותבין בגיטין רק שלמה ולא בעי לכתוב המכונה. אך על שם קלונימוס היה מסופק אם לכתוב המכונה קלמן. ושאל ממה"ר זיסקינד מקלוניי"א ז"ל. והשיב לו אדרבא איפכא מסתברא משום דקלמן בכלל קלונימוס ולא בעי לכתוב כינוי שלו אבל כל שם של זלמן צריך לכתוב כמו הכינוי דאין לך שום שם יותר משונה מההוא דיש מהן שלמה. משולם. שמריה. אלעזר. לכן בעי אחר כולן לכתוב המכונה זלמן. ראיתי כתוב בגיטין שנתן מהר"י סג"ל שועל המכונה פוקשי. שמואל המכונה בישו"ף. שמואל המכונה זוזלי"ן. יחיאל המכונה מיכל. נחמיה המכונה טרוסטלי"ן. מאיר בן זוסלין. בסמ"ך. קלור"א. שרה המכונה וועכלי"ן. אייר בשני יודי"ן. כסלו בלא יו"ד במדינת מגנצ"א דיתבא על נהר ריינו"ס ועל נהר מיי"ן. במדינת ווירמייש"א דיתבא על נהר ריינו"ס ועל נהר פרימ"א ועל נהר איזנ"א. שלח מהר"י ווייל"א גט מעיר אויגשפורג דיתבא על נהר (לע"ך) ועל נהר (וערטיך). מי יתננ"י היות זוכה. שהיית"י סוכה. שינוי"ם יותר. היית"י פותר

פעם אחת איקלעו שני גיטין בבת אחת. ואמר מהר"י סג"ל אפשר שאתנם תרווייהו ביום אחד. וכשיותן האחד יכתוב סופר אחד השני. ואמר יכול להיות שאקח גם העדים של ראשון על השני. רק צריך לסופר אחר. ואין רשאין שני הסופרים לכתוב בפעם אחת שיראו העדים שורה ראשונה של סופר זה וילכו לראות מיד שורה ראשונה מסופר השני. רק כשינתן האחד ישמעו אז ביטול מודעות מבעל השני ויכתוב. ולא איתרחש. הראשון ניתן ושני נפסל. אמר לקרב שורות העדים להיות כחצי רחב שורות הגט כדפי' לעיל למען לא יזדייף איניש דלא מעלי שום חוב על אדם ע"ג העדים ויגבה בהן. לפיכך מאריכין ראשי למדי"ן ורגלי נו"ן וכ"ף פשוטה בגיטין כדי לערבב השורות יחד מלהזדייף ביני חטי. מסכת יומא ר"פ הוציאו לו ת"ר אחת אחת ואחת. אחת ושתים כו' דברי ר' מאיר. ר' יודא אומר אחת אחת ואחת שתים ואחת כו' ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. פירש"י כאן מונין כלל ואח"כ פרט. כגון עשרים ואחת עשרים ושתים וכאן להפך אחת ועשרים שתים ועשרים. ואמהר"י סג"ל דבירושלמי מייתי קרא לסייוע אליבא כל אחד. לפיכך נראה לו על שנהגינן לכתוב אחד ועשרים יום שנים ועשרים יום אליבא הסמ"ק ושאר פוסקים אם שינה הסופר וכתב בעשרים ואחד בעשרים ושנים ונתן הגט בדיעבד דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד הואיל דמסייע קרא לתרווייהו

הי לך הרשאה לשליח גט להולכה אשר ראיתי מהרי"ל היה מטריח את עצמו לתקנו על פי רוב הפוסקים על כן שמרתיו לבתראי הדורות. להבין להורות

בפנינו חתומי מטה בששי בשבת בשמנה עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים