מהרי”ל (מנהגים) יג

יניח בתוכו להדי' על הדפין שום דבר חם בפסח וטוב יותר להניח חתיכת דפין או סמרטוטין על כל דף ודף כדי שלא ישתמש להדיא גופיה. כלים המטולאין אין מגעילין אותן כי מקים הטלאי חוצץ. אכן אם הסיר את הטלאי עד אחר שהגעיל את הכלי יגעיל את הטלאי בפני עצמו או ילבנו באור ויחזור ויטלאנו עם אותו טלאי. ואם בחידושן הוטלאו אין נחוש להסירו דכבולעו כך פולטו דרש מהר"י סג"ל יותר טוב לקנות סכינים חדשים לפסח ממה שמגעילין הישנים ואם בא להגעיל סכינים המחושקים כסף אצל הקתא ובראשם מסחרא מעיקרא בחידושן נחשקו וכבולען כך פולטן. אז יזהר לגרר יפה במחט או בסכין היטב בכל חריצי' ונעיצין. והלכתא אידי ואידי ברותחין ר"ל הקתא והלהב. אם אחר תשמישתן נחשקו צריך להסירם טרם שמגעיל. אכן אם הכסף שבהן משוקד שקו' (גיבלעך מאלט) גם אם היה בו מעיקרא אסור להגעילם דהמשוקד מין חרס הוא ובליעתו אינו יוצא מידי דופיו לעולם ואת הרושם מן סכין שמגעיל יגרר וינקר יפה קודם. ואם לא חש עליו טוב שישחיזו עד שימחה הרושם. סכין שהוא טריפה צריך ליבון להכשירו וישחיזו אח"כ ויטבילו אז. והנדן שהוא התיק שלו אין לה תקנה להכשיר. סכינים והקרדומות ישחיזם וישפשף גם הקתא יפה ובכל חריצין ונעיצין ינקר יפה מחמץ בעין ותו יגעילם. יש סכינים שהקתא שלהן עשוי מקרן יש רבותינו אוסרין אותן בהגעלה משום דע"י הרותחין יתרכך הקרן ויתקלקל ויקפיד עליו מלהגעילו כדין וכל כלים עשויים מקרן וכן איתא בא"ח על כפות עשויים מקרן. כל כלי גוים צריכין טבילה אחר הגעלה אך אין נכון להשתמש בשום כלי גוים הממושכנים בידו טרם נחלטו ביד הישראל אם לא שיטול רשות מן הגוי דסתמא מקפידין ואסור לגנוב אף דעת גוי ואם הורשו לו מן הגוי מותרים אחר הגעלה בלא טבילה דלא בעי טבילה רק כשהוחלטו לישראל דיוצאים מרשות הגוי ונחשבים לישראל ככלים חדשים. כלים שיש להן תוך כגון הני קנקנים יזהר לשפשף אותם מבפנים יפה ועל השוליים מבפנים. ואם פיהן צר שא"א לשפשף מבפנים או שיש להן קנים שקורין (רורין) אסורים בהגעלה וכן כלי זכוכית שפיהן צר אף למ"ד דמתיר זכוכית בהגעלה אלו אסורים. כלים הצבועים העשויים מעץ אין להם תקנה להגעילם כדפי' רב האי גאון דדינם ככלי חרס. וכן כל כלי זכוכית. כלי חרס הישנים אין נוהגין להשתמש בהן בפסח דאין להן תקנה לא בהגעלה ולא בליבון דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. אם לא ע"י חזרת בכבשן למקצת רבותינו ודוקא כבשן ממש שמצרפין בתוכו כלי חרס כדפי' הרא"ש דאז לא חייש עליה דילמא יבקע וילבנו יפה. אבל תנורים שלנו לא מועיל אפי' הגדול של אופה ע"כ יצניעם מן העין עם שאר כלי חמץ שלא יבא לטעות להשתמש בהן בפסח. וטוב להצניע גם המפתח מן החדר שהצניעם שם שלא ישגה דלא בדילי כהרא"ש וכן בא"ח דרש מהר"י סג"ל מאד הקילו רז"ל בחביות שנשתמש בהן שכר שעורים שקורין (ביר). יש מתירין בהדחה ויש בשפשוף יפה ויש בעירוי ג' ימים להשתמש בהן יין לפסח ומביאין ראיה מירושלמי דמתיר בעירוי הני גרבי דכותח. אכן רבינו שמשון מחמיר בו ודחה הראייה ואמר אפי' לשהות בביתו צריך עירוי וסבר ליה דההוא בירושלמי סבר ליה קדרות בפסח ישברו ולא התיר אפי' ע"י עירוי להשתמש בהן בפסח דשכר שלנו חמץ גמור הוא כדאי' באשר"י ושמא ישאר חמץ בעין. והרוצה להשתמש בהן לפסח או הוא צריך לפותחו מצד אחד להוציא את שוליו ולנקרו ולשפשפו יפה יפה ואח"כ להגעילו. ולא דמי ליין נסך שהוא צלול וע"י עירוי או הגעלה מבטלין הפליטה. וע"כ אל לקנות אפי' נרות של חרס חדשי' להדליק בהן שמן במקום שמנהג להשתמש לאורן אצל המאכל דזימנין מדליק בהן שמן מותר טיגון והוא חמץ גמור וזימנין מטיב את הפתילה בידו וזימנין דאטיף. סל או לפה שקורין (זיפ) או משמרת שקורין (זייא) וכן הברזל מנוקב שמפרפרין עליו את הפת שקורין (ריב אייזן) בכל אלו אין הגעלה מועיל בהן מאחר דא"א לנקרן בין הנקבים.