מהרי”ל (מנהגים) קלט

פלונית ילדה לי בן פלוני בכור ואתנהו לך. א"ל הכהן תתנהו לי בכל מקום שהוא שם א"ל הן. אמר לו הכהן אם תרצה לפדות ממני בנך הבכור. א"ל הן. והי לך שוה חמשה סלעים בפדיון בני פלוני הבכור. וקיבל הכהן המעות. ובשעת נתינתם לידו היה האב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן והיה מברך ג"כ שהחיינו. והכהן נטל כוס יין בידו והיה מברך בורא פרי הגפן ושתה ונתן ג"כ לאבי הבן. וכן בי"ד. ואכלו ושתו שמחים וטובי לב ופודין מעיקרא ואח"כ סועדין דהסעודה אינה באה אלא בשביל הפדיון. פעם א' איקלע פדיון הבן באחד מימי תענית מבשר ויין שגזרו צבור. והתיר מהר"י סג"ל בשר ויין לכל הסועדים לפדיון הבן. אמר מהרי"ל שכתב בספר פרנס שמברכין על סעודת פדיון הבן שהשמחה $ (כתב במרדכי הגדול) פדיון הבן שחל ל"א שלו בשבת פודין בל"ב: $ במעונו ואין נוהגין כן דבתו' איכא טעם משום דאיכא מ"ד דחייב לפדות את בנו הבכור אם מת לאחר ל' ומאחר שאין שם לברך שהשמחה לא פלוג רבנן בכל פדיון

אמר מהר"י סג"ל בכור שאין אביו קיים א"צ פדיון עד שיגדל ואז יפדה את עצמו מכהן אחר ואין האשה חייבת לפדות את בנה. וכן ראיתי באיגרא מעשה שנהרג האב במלחמת בני חושים קודם פדיון בנו הבכור. וצוה מה"ר נתן ע"ה ליטול טס כסף ולכתוב עליו בן כהן ולתלות בצואר הילד לכשיגדל ידע דעדיין הוא קרוי בן כהן עד שיפדה את עצמו. הנולד אחר הנפל אמהר"י סג"ל שהוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. איתא בספר רק"ח בתשובה על שנתן כלי לכהן בפדיון בנו והכהן קבלה בשוה חמשה סלעים. ואח"כ נמצא מזוייף דלא שוה כל כך ואבי הבן אמר לכהן לחזור לו הכלי והוא יתן לו חמשה סלעים ואמר לו הכהן כבר זכיתי בכלי ואתה תוסיף לי החסרון. ומסיק שם דהדין עם הכהן ומייתי ראיה מפרק יש בכור. ואמהרי"ל דלא מצא ראיה ברורה ושמא דעתיה מעובדא דשלח ליה רב אשי י"ז פשיטי' ודוק להשוות אמר מהרי"ל אסור להתנות עם הכהן שיקח פחות מחמשה סלעים ואם התנה עמו מעיקרא אין בנו פדוי וצריך לפדותו שנייה אך צריך ליתן לו חמשה סלעים במתנה גמורה לפדיון בנו ואם החזיר לו הכהן אח"כ מאליו רשאי לקבלו ובנו פדוי: השם יחזיק ידי מטין. לנהוג כדין הלכות גיטין

מנהג קהילות שו"ם במדינת ריינו"ס שהם (שפייא"ר ווירמייש"א מגנצ"א) תקנת רבותינו ז"ל הקדמונים כשיתנו גט באחת מהן שישלחו מקודם לכן לשתים האחרות להסכים עמהם להנתן הגט בהסכמתם בהיתר ופעם אח' היתה וועד להקהילות (במגנצ"א) ישובו דמהרי"ל להקל על הזוג שיסכימו אותם שהיו שם בשליחות אחיהם משני הקהילות על הוועד. אך הצריך את הזוג לשלוח שליח מיוחד להביא ההסכמות ממקום הקהילות. כי אמר עיקר התקנה לא נתקנה מעיקרא רק להחמיר על הזוג להרבות הוצאה אולי רע בעיניהם להוציא ויבטל הגט, ע"כ הצריכו לתת בכל קהילה ג' גדולים ישנים שקורין (אלטי טורני"ש) שכל א' שוה ב' גדולים מרגי"ט לג' פרנסי העיר שיחתמו ההסכמה וכן בעיר ששם הגט. וכן ראיתי שפעם אחת נתחרט הזוג באשר הרע עינם על ההוצאה ונתפייסו לישאר יחד. וראיתי דגם לגט המומר הצריך מהרי"ל להמתין אחר ההסכמות ויהי פעם א' שהאיש שלח גט לאשתו שזנתה תחתיו. ואמהרי"ל הלוי שהיו לו ההסכמות אך עתה שאינן אין צורך להמתין אחריה מאחר דגט מצוה הוא. אני המלקט באומרי"ם אכתוב כאן מנהג מהרי"ל אשר ראיתיו נוהג באשר הייתי כל פעם אחד מן העדים ביום שינתן בו הגט היה נוהג מהר"י סג"ל לאחר שיצאו בשחר מבה"כ צוה אל הסופר להביא אל בית הרב הקלף והדיו וקולמוס הנצרכין לכתוב בהן הגט. ושמש העיר היה שכרו חצי זהב ריינו"ס לטרוח לקרא הבעל ושני העדים בכל פעם שיהא צורך ושכר