מהרי”ל (מנהגים) קלז

אחר ג' ימול ואם אין שם אומן אלא הוא ימול אף ביום ראשון ולעולם ילך יחף לבה"כ. וז"ל ספר הפרנס סי' קנ"ח אבל מותר להיות בעל ברית בכל יום. רק"ח. מהר"ם היה בעל ברית תוך ל' יום של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה דלדידי' הוי כרגל והאבל הוא ואשתו תוך ל' לובשים בגדי שבת כשהן בעלי ברית עד לאחר יציאת בה"כ עכ"ל מהרא"ק אמהרי"ל נוהגין באושטריי"ך לזרוק מפיו גם המציצה בחול כמו הערלה מה שאין כן בריינו"ס ששם מחזיר המציצה עם פיו אל היין שנטל ממנו למצוץ רק הערלה בלבד משליכין תוך החול. ונוהגין לשפוך כוס יין המציצה תחת ארון הקודש בבה"כ. שאל ה"ר ליזר בן אהרן מאיגרא ז"ל ממהר"י סג"ל על המל ולא פרע דכאילו לא מל אם חוזר ומברך בשעת פריעה או לא. והשיב הא לך לשון אגודה מל ולא פרע כאילו לא מל כה"ג או היאך שהוא שצריך למול פעם אחרת צריך לברך פעם אחרת לפניה ולאחריה אשר קידש ולא יאמר קיים את הילד עכ"ל. מעשה (במגנצ"א) שאירע תאומים למול וצוה מהרי"ל לעשות לכל אחד כדינו לתקן נרות כפליים שנוהגין להדליק נרות קטנים י"ב כנגד י"ב שבטים ונר תמיד להדליק ג' ימים ועשו כ"ד קטנים ושני גדולים. והיו שני מוהלין והביאו הילדים בפעם אחת לבה"כ. והמוהל הראשון בירך על המילה ומוהל השני בירך על השני אשר קידש וכו' וחבירו הראשון הקשיב אליו. וכן במהרא"ק ואמר את הכל לשון רבים קיים את הילדים לאביהם ולאמם כו'. ואמר מהרי"ל שהאב יברך להכניסם בבריתו של אברהם אבינו $ (באגודה) כתב אע"ג דליכא תינוק השני בב"ה בשעת מילה הראשון ודמי להא דאי' בפרק כסוי הדם שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט עוף. ומודה לענין ברכה דאין מברך רק אחת:

$ וכן הוא באגודה. פעם אחרת אמר שיש לברך להכניס בני כו' וכן הוא במרדכי. פעם אחת מל האב את בנו הבכור. והאם היתה כהנת וצוה מהר"י סג"ל שיברך ג"כ אקב"ו על המילה ואין לומר למול. ולאלתר תכף יברך ברכת להכניס ואחר כן ימול ושאלו אל הרב הנ"ל אם צריך לברך ג"כ שהחיינו מאחר דהאם כהנת והפקיעה את בנה מן הפדיון נתבטל ברכת זמן דשל פדיון. ולכך אם יברך עתה הזמן בשעת המילה. ואמר שלא יברך זמן ולא היה משנה בברכה אשר קידש מאומה. ואמר פלוני בר פלוני וכן ראיתי מעשה במהרי"ל היה באותו הפעם הסנדיק. כתב באגודה אבי הבן לא יברך שהחיינו משום צערא דינוקא. ואם אבי הבן מל בעצמו מברך שהחיינו כדאי' במנחות היה עומד ומקריב מנחות בראשונה היה מברך שהחיינו. פנויה ילדה בן ונתנו לפלוני ואמרה שהוא אביו. והוא אמר אינו בני והיו רוצים לקרא הבן בשם הפלוני לומר פלוני בר פלוני. והתרה מהר"י סג"ל שלא לביישו בכך מאחר שאינו מודה בדבר והבעל ברית בירך (הסנדיק) להכניסו. ויהי כשהגיע המוהל לברכה אשר קידש כו' לומר הודו לה' כי טוב היה אומר הודו לה' כי לעולם חסדו והיה מדלג כי טוב. כי אמר שלא להזכירו בטוב מאחר דנולד בזנות. וגער בו מהר"י סג"ל והחזירו והצריכו לומר אותו כי דינו ככל הנולד בקידושין. מעשה ראיתי וגם אח"כ כמה שנים סיפר לנו אמ"ץ מהרי"ל בשעת אגדת ההלכה שאירע לפניו מילת ממזר נולד מאשת איש. ואיקלע יום המילה בשבת והתיר מהרי"ל ליטול חמין מבית הנחתום גוי בליל שבת לרחוץ בו את הילד. והר"ר גומפרעכט אחיו של מהרי"ל היה המוהל והיו מלין אותו בחצר ב"ה אצל פתח ב"ה משא"כ בכשרים שמוהלין בפנים אצל הפתח. וצוה הרב לאחיו לברך אשר קידש ידיד עד כורת הברית ותו לא דמשם והלאה הכל בקשה לקיים הילד ולהחיותו על דם הברית שהוציא. וכל זה אין לבקש על הממזר דלא ניחא להו לישראל הקדושים לקיים ממזרים שביניהן. ואמר דמטעם זה נמי העומדים שם אל יאמרו אחר שנימול כשם שנכנס לברית כו'. כמו שרגילין לבקש אכשרים וצוה לקרא שמו כידו"ר על שם הפסוק כי דור תהפוכות המה. וכן איתא פ' בתרא דיומא. וצוה הרב לשמש העיר להכריז אחר המילה לציבור קול רם תדעו הכל שהילד הנימול הוא ממזר למען לא יתערב