מהרי”ל (מנהגים) קלה

דלבושא ובשמושא ערסא חמשין. עשרין וחמשא. לטרין סך הכל מאה. חמשין לטרין דכסף וכך אמר פלוני חתן דנן אחריות שער כתובתא דא קבילית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מן כל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למיקני נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובת' דא ואפי' מן גלימא דעל כתפאי בחיים ובמות מן יומא דנן ולעלם ואחריות שטר כתובתא דא קבל עליו ר' פלוני חתן דנן כחומר כל שטרי כתובות העשויין בישראל כתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן ר' פלוני חתן דנן בר פלו' למרת פלונית בתולתא (ארמלתא. מתרכתא) דא בת ר' פלוני ככל מה דכתוב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה הכל שריר וקים

הי לך לשון תוספות פרק במה מדליקין בי נשא דרב שיזבי אר"ת דכבר נפטר אביו לכך אמר בהאי לישנא דאי מחיים הל"ל דבי אבוה ואר"ת בשם רבינו שמואל מתי שכותב כתובה אם אבי הכלה בחיים כותבין דהנעלת ליה מבי אבוה ואם כבר מת כותבין מבי נשא ולרשב"א נר' דאפי' מחיים דאשכחן דקאמר מבי נשא פ' מי שהחשיך לוי ברי' דרב הונא בר חייא אשכחי' לגבלא דבי נשיא דקגביל וספי ליה לתוריה בטש ביה אתא אבוה ואשכחיה. ויכול לכתוב בכתובה כאשר ירצה. ובמרדכי שקיצר מה"ר שמשון כתב דאין הפרש דיכול לכתוב אף לאחר מיתה מבית אבוה. שנא' שבי אלמנה בית אביך וכבר נפטר שם אביה: הלכות מילה

מהרי"ל כשנעשה הוא בעל ברית והוא קרוי סנדיק בלשון חכמים היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית ואמר גדול מצות בעל הברית ממצות המוהל מפני שרגליו נדמו למזבח כאילו מקטיר קטרת לשמים. ומאותו טעם כתב רבינו פרץ ע"ה מה שאין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים ושלש רק לכל בן בורר בעל ברית אחר משום דאיתמר פ"ק דיומא כהן שהקטיר קטרת פעם אחת לא שינה עוד לעולם מפני שהקטרת היה מעשיר. דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו לפיכך בכל פעם היו מעשרין כהן אחר ה"נ ל"ש. ומטעם זה דגדול בעל ברית יותר ממוהל אמהר"י סג"ל דמקדימין אותו בקריאת התורה קודם המוהל. ממנהגי מהרא"ק מנהג פשוט שמהדרין אחר מנין עשרה לברית. (הג"ה) משום דאיתא בפרקי דר"א דאין שום עדות שנתן הקב"ה לישראל לא היה אלא בעשרה והנה נמי יעידו עדה העשרה על האב שהכניס בנו בבריתו של אברהם ע"כ הג"ה. מנהג בישראל שהאחד שנעשה בעל ברית לתינוק לתופסו על ירכו להמול וסמך לאותו מנהג דאמר בשוחר טוב דכתיב החזק מגן וצנה אמר להקב"ה מה שאתה עושה לי אני משבחך בכל אברי בראשי אני קורא בתפילין בשערי לא תקיפו בירכי אני עושה סנדקים לילדים הנימולים. צריך לחפש אחר יהודי כשר לעשותו סנדיק דהוא הבעל ברית כדי שיבא אליהו ז"ל וישב על הקתדרא מכוסה במעיל אצל בעל הברית ומשום כבודו מושיבין לו כסא אחד כמו שכתב רב שמריה גאון ז"ל דאליהו הוא מלאך הברית וכן יסד הפייט ביוצר דשבת דחל בו ברית. צריך ג"כ לחזור בתר אדם כשר למול כדאיתא במדרש המול ימול יבא טהור ויטפל עם טהור ולא יקח מוהל באהבת אדם רק אומן ומוחזק א א"ר אבא בשם ר' אלעזר אלמלא מקרא זה אי איפשר לאומרו שהקב"ה נעשה שושבין של אברהם במילה שנא' וכרת עמו הברית. אומרים קיים את הילד הזה לאביו ולאמו וגו' עד הודו לה' כי טוב כל"ח. נראה בעיני הטעם משום דאי' בגמרא אמרו לו אשתו ילדה זכר מברך הטוב והמטיב. וי"מ משום ארבעה צריכין להודות ואחד מהם היוצא מבית האסורים וכן התינוק יצא כן מאסורי מעי אמו. מנהג שמטפטפין מן