מהרי”ל (מנהגים) קלד

הראש ומטעם זה חברותיה סועדות עמה בשחר מאכלי חלב ודגים שאין חוצצין בין השינים והמנהג שגם שאר הבתולות פורעות ראשן וסותרות קליעתן כדי לחפות עליה לצניעות שאין לגלות שמיוחדת היא לטבילה. אמהרי"ל דבמרדכי פ' החולץ איתא דמהר"ם כתב בתשובה דכ"ד חדש מלאים בעינן שתמתין מינקת טרם תינשא ואם השנה מעוברת נתעברה לתינוק. אמהר"י סג"ל מה שנוהגין במדינת קלוני"א כתובת בתולה מאתים ובמדינת מגנצ"א שש מאות היינו משום שבני גליל העליון יותר מיוחסים מבגליל התחתון ולמיוחסים מעלין כתובה כדאיתא בריש מסכת כתובות. פעם אחת תפס הסופר שטר הכתובה אפשיטא דספרא. וא"ל אבי הכלה תניח לחתום העדים ואח"כ תחזיקו עד שיתן החתן שכרך. אמהרי"ל דאז היה החתן באיסור אצלה מאחר דאין כתובתה ברשותה כאילו אין לה כתובה ואסור להיות אצל אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה. אמהרי"ל מתי שמקיימין טעיות בשטר כתובה או שאר שטרות אם נמחק תיבה שלימה וכתב אחרת צריך לכתוב בקיום תיבה פלו' דעל הגרד בדלת לשון להתגרד בו דאיוב ולא הגרר בשני רישי"ן. והיכא דמקצת תיבה נמחק וכתב אותיות אחרות אז יכתוב בקיום אותיות פלונית דעל המחק ולא יכתוב דעל הגרד. כתובת בתולה הראוה למהרי"ל לראות אם נכתבת כתיקנה ומצא כתוב בה אמר לה להדא פלונית בת פלונית בתולתא דא ואמר דהיה לו לכתוב להדא בתולתא פלו' בת פלוני. אך מאחר דבדיעבד כתבוה אין לפוסלה בכך וראה גליון שטר הכתובה בסבוב מכל צד יותר מרוחב ב' אצבעות לנוי וצוה לקצר גליון דבצד ימין עד לרוחב אצבע אחד בצמצום. דחיישינן אולי יזייף שום אדם ויכתוב על שום אדם חוב אחר נגד חתימת העדים ויגבה בהן משום דמעידין על כל שלפני חתימתן וכן למעלה נמי יקצר מטעם זה ואגב שמקצר אלו שני צדדין יקצר ג"כ צד שמאל לנוי השטר. וה"ה כל שטרות. ואמר דהחתן יחתום בצד שמאל בסוף השורה כנגד העדים ולא אצל העדים דהוא קרוב אצל עצמו ואסור להעיד ואם חושש שמא יזייף אדם דלא מעלי נגד חתימת ידיו מאי דבעי ימשוך חוט עם דיו מסוף חתימת העדים עד התחלת חתימתו. ויהיבנא בין ה' לב' יהא מלא יו"ד. ואם דלג צריך לתלות' ביני חט"י ולקיימה לסוף. כתובה דאלמנה דארכס' מצא מהר"ש כתוב בה דחזי ליכי מדאורייתא והצריך להעביר קולמוס על תיבת מדאורייתא ולקיים לבסוף משום דכתובת אלמנה ליתא דאורייתא. ואמהר"ש כתב בתוס' דכתובות אע"פ דפליגי תנאים ואיכא מ"ד דכתובת בתולה דרבנן מ"מ נהגו לכתוב דחזי ליכי מדאורייתא עכ"ל. ואמר ה"ר זלמן שהיה בנוישט"ט ולא היה כותב גם לבתולה רק בסתם דחזי ליכי ואמר שכך קבלה בידו ממה"ר (מענלי"ן מאוברלינג"ן דנהי נמי דהתוס' כתבו ונהגו מ"מ מה לנו להכנס בספק). הי לך תופס שטר כתובת בתולה אלמנה וגרושה כמנהג מהרי"ל

בששי בשבת בשני ימים לחדש אייר שנת חמשת אלפים ומאתים וארבע עשרה לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במדינת מגנצ"א איך פב"פ אמר לה להדא בתולת"א. (ארמלת"א. מתרכת"א). מרת פלונית בת ר' פלוני הוי לי לאנתו כדת משה וישראל. ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס $ לבתולה כותבין בכל מקום מרת. מלבד בראשונה דכותבים בתולתא פלונית: בתולה ויש לה אב אז כותבין מבית אבוה בין, ואם בתולה ואין לה אב כותבין מבי נשא בין, ולאלמנה או גרושה כותבין סתם דהנעלת ליה בין: $ יתיכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין ומפרנסין לנשיהון בקושט' ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי. (ארמלותיכי. מתרכתיכי). כסף זוזי מאתן (מאה) דחזו ליכי מדאורייתא (מדרבנן). ומזוניתיכי. וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כארח כל ארעא וצביאת מרת פלונית בתולתא (ארמלתא. מתרכתא) דא והות ליה לאנתו ודן נדוניא דהנעלת ליה בין בכסף בין בדהב בין בתכשיטין במאני