מהרי”ל (מנהגים) קלג

לאחוריו ועמד נגד צפון וזרק את הכוס אל הכותל לישבר. ומיד ממהרין עם החתן דרך שמחה להכניסו לבית חתונה קודם הכלה. אמר מהר"י סג"ל מנהג שאחר הברכה שאוכלין חתן וכלה יחד ביצה ותרנגולת. והיה מנהג קדמונים ליחדם בחדר אחד בזמן אותה הסעודה ויצאו כל העם. ועושין זה כדי שיהא לבו גס בה. ואין שם רק אשה אחת מקרובי' המשרתת להם ואח"כ נכנסין כל הקרובים ומי שירצה ואוכלים ג"כ עמהם כדי לשמחם. והאידנא נשכח המנהג ונכנסין הכל בראשונה ואין שם שום יחוד. ולא נכון הוא. ומברכין גם באותה סעודה שבע ברכות במדינת (ריינוס) אין מברכין שבע ברכות בסעודת העם עם החתונה רק בליל שבת ובשחריתו. דאין לנו פנים חדשות רק יום השבת. ובסעודה שלישית שהשמחה במעונו ואשר ברא. ומהרי"ל היה אומר ג"כ דוי הסר בסעודה שלישית בהלולת בתו ובימות החורף דסועדים במוצאי שבת עם החתנים אומר ג"כ שהשמחה ואשר ברא. ותו לא בשום סעודה אח"כ כל השבעה. ביש מקומות כל שבעת הימים אחר נישואין כי יבא אדם נכרי בבית החתן והכלה שלא היה בהלולא מברכין שהשמחה ואשר ברא. מנהג שמתפללין הנערים בליל שבת בבית החתונה אצל הכלה והחתן ואינן נכנסין לב"ה עד בשחרית בשבת. שבת שחרית כשיסיימו פסוקי דזמרה הולכין חשובי העיר ומביאין החתן לבה"כ ומטרונו על ראשו כמנהג ואינה תחובה דרך צוארו ומושיבין אותו במזרחית צפונית מצד התיבה. והולכין אבי החתן והכלה ובוררין לו שושבינין ומושיבין אותם אצל החתן ואמהרי"ל שיש לסדר קידם שבת לכמה בני אדם מספיק הסדר ג' פסוקים לפחות לפרשה לפי אותו סך בוררין שושבינין כי אין לחזור בסדר אחוריו כדי לקרא כמה שירצה וכן ראיתי בהלולא דבת מהרי"ל ביררו שושבינין דלא הספיק הסדר לכולם ונשארו הרבה אחר סיום הסדר ויצאו חפשי. ש"צ אומר פיוט יחדיו בשיר מעלות קודם ברכו. יוצר אייחד אופן שביבי שלהבות אמת ויציב של י"ט זולת אמהות. אלהיכם בקדושה למוסף מרשות לחתן ועולה החתן וכל שושביניו. ובסיום הקריאה יאמר ש"צ ושושביניו אתניה שבחיה שדי פתח ידך אומר ש"צ לבד והפסוקים מקרא ותרגום יה בשר ואתה חתן כו'. ומסיים אותה חרוזה וחוזר החתן למקומו ואין פוחתין אל סתם חתנים פחות מג' פעמים מי שבירך מי שבירך כו' בשביל שנדר שעוה למאור. מי שבירך בשביל שנדר מפה לס"ת. מי שבירך בעבור שנדר צדקה ללמוד נערים או לצדקה להשיא בתולות וכה"ג. כללא הוא נישואין שחל בשבת שיש בו בלא"ה יוצר ואופן וזולת אומ' של השבת ובסוף כולן מקצת דחתן ליוצר חרוזה האחרונה. וכן לאופן ובזולת מתחילין בראות חתן כו' ואיזה הפטרה דשל חתן דוחה אותה או שהיא נדחת מפני אחרת עי"ל. במנחה אם אין החתן בבה"כ אומר צו"ץ. אמנם רוב פעמים מונעין אותו מליכנס. וכן הסימן במקום נו"ץ א"א צו"ץ והלולא בלע"ז נו"ץ. וכן מהרא"ק בדידי הוה עובדא שבחור הייתי ונשאתי גרוש' ותקנתי טלית חדש לנישואין ונתעטפתי בו מקודם הנישואין בשבועו' לכבוד הרגל כי אמרתי מאחר שהורגלתי במדינות אחרים ללבוש ציצית מיום שנעשיתי בר מצוה ולא נהגתי בארץ מולדתי (בריינו"ס) שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד נושאין אשה וסמכוה להן דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה ואני שניתי כשאר ארצות ואמרתי כבוד רגל עדיף. ואחר הרגל אמר אלי אמ"ץ מהרי"ל דשלא כדין עשיתי דיום חתונה עדיף לגבי בחור מכל רגל וכל כלי חדשים יחזיק לנישואין. וצוה עלי לעשות הברכה בששי בשבת ולעשות שושבינין כדין בחור שנשא בתולה ואין לשנות מידי רק לעשות הברכה בחצר ב"ה על מקידה של חרס כדלעיל וכן עשה לי אמ"ץ מה"ר זלמן שט"ן ע"ה באופנהיים במעמד הרבה חשובי' ובחורים שהלכו עמי בספינה ג' פרסאות מק"ק דמגנצ"א עד לשם. (עיין לעיל בהלכות ערובי חצרות

) מה שהכלות הבתולות פרועות ראשן וסותרין קליעת שערן מפני שצריכין טבילה וחפיפת