מהרי”ל (מנהגים) קלב

$ (מנהג במגנצ"א) כל שעה שאומרים פסוקי דזמרה מקלעין את הכלה. ונותנין לה הטבעת:

ראיתי (בק"ק פראנקפורט) שהיה החתן כהן ואמרו הכל הבו גודל וכו'. ולא קראו בשמו. אך אמרו ברוך שנתן תורה. ואח"כ הרשויות אשר כהן נקרא בשמו ונ"ל שיאמרו הרשויות. ואח"כ ברוך שנתן תורה וכו':

אם היו שם אבלים צוה מהר"י סג"ל שיצאו חוץ לב"ה בשעת הברכה:

$ העם אחריהן לאור אבוקות עם כלי זמר לחצר בה"כ וחוזרים עם האבוקות והכלי זמר ומביאים הכלה וחברותיה. וכאשר תבא עד פתח חצר בה"כ הלך הרב והחשובים והיו מוליכין את החתן לקראת הכלה. והחתן תופש אותה בידו ובחיבורן יחד זורקין כל העם על גבי ראשן חטין ואומרים פרו ורבו ג"פ. והולכין יחד עד אצל פתח בה"כ ויושבין שם מעט ומוליכין הכלה לביתה והיתה מלובשת (שרגנז) למעלה מכל בגדיה והינומא על פניה. (וקורזי"ן) במקום סרבל. ואת החתן מוליכין לב"ה מלובש בגדי שבת. והמטרון שלו תחובה לו דרך צוארו כמנהג (בריינו"ס) זכר לחרבן להעלותו על לב בראש שמחתו. ומושיבין אותו מצד התיבה במזרחית צפונית. ופותחין אדון עולם ופסוקי דזמרה. וא"א תחינה רק אומר למנצח. במגנצ"א עושין הברכה מיד אחר התפלה בשחר וכל קרובי חתן וכלה לובשין בגדי שבת. ומהרי"ל היה עושה הברכה מתוך כך היה לובש ג"כ בגדי שבת לכבודם. אך טלית המיוחד לו לחול לבש אכן בהלולת בתו היה לובש ג"כ טלית המיוחד לו לשבת. ומביאין הכלה עם כלי זמר עד פתח ב"ה. וממתנת שם עד שמוליך הרב את החתן על המגדל ב"ה. והיה מניח לו אפר קיטמא שרופת אש תחת מטרון על ראשו במקום הנחת תפילין זכר לחרבן וכן במיימוני הלכות ט' באב פ' חמישי ואח"כ הולכין הרב וחשובים עמו ומביאין הכלה והרב היה תופס אותה בבגדיה והוליכה והעמידה לימין החתן על שם נצבה שגל לימינך והעמידן אחוריהן לצפון ופניהם לדרום. ואמו של חתן ושל הכלה היו הולכות ועומדות אצלה על המגדל בשעת הברכה או שאר קרובים במקומה. מנהג שנוטלין את (הציפ"ל) מן המטרון של חתן ומניחין על ראש הכלה להיות להן לחופה. אכן מהרי"ל בהלולת בתו נטל שפת צעיפין שקורין (ענד) והניח עליהן לחופה ואמר דזכור לו מקדם המנהג כך על שם ותקח הצעיף ותתכס ונשכח ולקחו (הציפ"ל) ואם הכלה אינה טהורה לבעלה מסירין מעל ראשה מיד אחר ברכת אירוסין. ומזומנים שני כוסות אחד לברכת אירוסין ואחד לברכת נישואין. לבתולה נוטלין צנצנת שפיהו צר לומר עדיין בתולה היא. לאלמן ולאלמנה עושין הברכה בחמישי בשבת בחצר ב"ה אצל פתח ב"ה. והיו נוטלין מקידה של חרס פתוחה שקורין (קרוי"ז) לומר פתחה פתוח. גם לא יקח צלוחית פתוחה שמא יעבור אדם אח"כ ורואה שברי הכלי וסובר שהיה צנצנת והיתה בתולה ולאחר זמן יעיד כך עליה ואולי יבא לידי תקלה. ואומרים תחינה. אך אם הוא בחור והיא אלמנה. או אלמן נשא בתולה יש להן כל דין בחור ובתולה. אך לאלמנה הברכה בחצר ב"ה ובמקידה דחרס. אמר ואסר לנו הארוסות והתיר לנו את הנשואות וכו' אחר ברכת אירוסין היה קורא לשני עדים והראה להם טבעת הקידושין אי הוה שוה פרוטה. ואמר הרב להן ראו זה הטבעת מסתמא הוא שוה פרוטה. ואמרו הן. ואם היתה קטנה היה שואל עליה כמה ימי שנותיה לדעת אם ראויה היא לקבל קדושיה ואמר לעדים שיראו שיקדשה וגם שיאמר $ שאלו למהר"י סג"ל קטנה יתומה שאין לה אב או אח מי יקבל קידושיה. ואמר דהיא בעצמה תקבלה:

$ כדין הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. והיה תוחב לה הטבעת באצבע שאצל האגודל ואם אינה טהורה אינו מגיע בה אך הניח ליפול מעצמו לאצבעה. ואז קרא לשני עדים אחרים להעיד על הכתובה והתנאים. ולא היה מקפיד לקרא לה הכתובה ולא התנאים רק קבלו קנין שהעדים יתקנום כדין. היה הרב עומד במערב ופניו למזרח וכשאמר שמח תשמח רעים האהובים הפך פניו לקראת החתן והכלה כשגמר הברכה נתן לחתן לשתות ואח"כ לכלה. והרב החזיק בידו הכוס ואח"כ נתן חת הכוס ביד החתן והפך החתן את פניו