מהרי”ל (מנהגים) קלא

ביין תוך הסעודה יש לברך עליו ב"פ הגפן. כן ראיתי שכתב אחד משמו. ואני המלקט באומרי"ם הבאתי סמך לזה דגבי נזיר כתיב כל משרת ענבים לא ישתה. ש"מ דגם השרוי ביין האוכלו הוי בכלל שתייה. ואמרו לי שלא הבנתי הפשט דהיה ר"ל שיש לברך על היין פרי הגפן ולא נפסל במה שנפל בו הפת. והשבתי א"כ ה"ל לכתוב יין שנפל לתוכו פת מ"מ מברך עליו פרי הגפן וכן עדיין הדין עמי לעיל בהלכות סדר הפסח דפסק מהר"ש ג"כ על שריית מצה ביין לזקן. מהר"ש כשאכל הוא ואחד עמו. היה נותן לבנו או אחר שלא אכלו לשתות רביעית יין לצרף עמהם לברכת זימון: מקצת נערכות. משאר ברכות

אמר מהר"י סג"ל שכתוב בנחמוני רבים טעו בדין זה שאמרו מעשר זתים וענבים מן התורה ואינו כן. ומייתי ראיה לדבריו דאין חיוב לעשר מדאורייתא אך תירוש ויצהר. אמהר"י סג"ל דאיפשר דנפקא מינה לענין ברכת שהחיינו דאף אם בירך זמן על פרי של זתים וענבים מ"מ צריך לברך זמן שנית על התירוש ויצהר ואמר שדין זה רפיא בידיה. אמהר"י סג"ל שיש לברך שהחיינו על כל מין פרי גם אם שם אחד להן מ"מ מחולקים לכמה מינין לברכת זמן וכן עיין לעיל בהלכות ט' באב. אמהרי"ל היו לפניו כמה מיני פירות מיני העץ ובירך על אחד פוטר את כולן. ואם הובאו עוד אח"כ צריך לחזור לברך עליהן. נשאל למהרי"ל מה מברכין על היין מבושל והשיב י"א כה וי"א כה. והוא ודודו מה"ר יעקב לוי גיילהויזן איקלעו לבית אחותו והביאה להן יין מבושל. דודו היה מברך פרי הגפן והוא אמר שיש לברך שהכל נ"ב. שאל הר"ר גומפרעכט מאחיו מהר"י סג"ל מי שיושב ואוכל רק פירות או כה"ג. מהו שיצא בברכת המזון ששומע מפי אחרים ולא צריך ברכה אחרונה על הפירות שאכל. והשיב מי שאכל פירות אפי' הן מן ז' המינין דטעונים ברכה מעין ג' כתב מה"ר מנחם ז"ל בתשובה בה"ג באגודה דלא נפיק בברכת המזון ששמע מפי אחרים והביא ראיה לדבריו ולא פירש הראיה. ולע"ד נראה ראיה מדברים הבאים לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה דטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתן ואפי' הבאין בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דטעונים ברכה אי לאו דגרירה בתר פת לא היו נפטרים בברכת המזון לפי' התוס'. נשאל למהרי"ל אם בירך אדם על יין וכשטועם נמצא מים אם צריך לחזור ולברך על היין וגם היה דעתו להוציא אחרים בברכתו. והשיב שא"צ לחזור ולברך פה"ג שנית. מאחר שמתחלה היה דעתו לשתות יין. וגם לאחרים שהיה דעתו להוציאם יש להם יין לפניהם או הם טועמים יין אח"כ:

בכאן נתנה. הלכות חתונה כשהיה נשואין במגנצ"א בימות החמה היו נוהגין ביום חמישי להתפלל מנחה ג' שעות אחר הצהרים שכבר הגיע מנחה גדולה בשש ומחצה. והיו אומרים תחינה וסועדים סעודת הנישואין ואח"כ היו מתפללין ערבית. בימות החורף סועדי' בלילה ומתפללין מנחה וערבית יחד כשאר ימים ואומרים תחנה אם אין החתן בב"ה. כעלות השחר ביום הששי היה קור השמש לבא לב"ה והי' קורא אגב לבא אל (המאן) ואז הוליך הרב החתן לפניו וכל $ כשהיה חתונת בן מהר"ש ביום חמישי קודם י"ז בתמוז שהיה אחריו ביום א' צוה לילך לבה"כ כשקשקש ד' שעות אחר חצות והתפללו הרב עם הציבור מנחה וערבית. ואח"כ היתה סעודה:

מעשה אירע בק"ק פראנקפורט שהיתה חתונה ביום ה' ובו ביום מת אביו של חתן והוליכו החתן (למאן). ואח"כ לבה"כ. ואח"כ לחופה. ואח"כ לסעודת נשואין. א"כ עסקו בצרכי המת ובקבורה והחתן לא הלך אחר המטה ולא היה בבית הקברות ולא קרע. ולא נהג שום אבילות עד אחר ז' ימי המשתה. והיה האב"ד מהרר"ל טריו"ש. ומהר"א לינך. ימה"ר פויטל תמ"ך ושאר כל ב"י יצ"ו. חשון שט"ו לפ"ק:

בק"ק פראנקפורט ביום ה' שחרית וערבית בהיות החתן בב"ה א"א תחנה:

(ויש מקומות שמנגנין אז מחול המצוה מה שעושים במוצאי שבת אחר הבדלה):