מהרי”ל (מנהגים) קכט

כדינו אבל בראשון במקום כהן רשאי לקרות. אמהרי"ל אבל קורין לתורה בחול אבל לא בשבת דאז נראה כאילו היה לו מעמד קבוע, וצריך לנהוג בו דברים שבצינעא. אמהרי"ל קורין לתורה אפי' עם הארץ. וכן הסומא ולא נהגינן כהרא"ש דפסק דהסומא לא יקרא. פעם אחת טעה הקורא ובירך אשר נתן לנו תורת אמת כו' בתחלה וגערו בו וחזר והתחיל אשר בחר בנו. וגער בו מהר"י סג"ל שנית והצריכו לחזור ולהתחיל ברוך אתה תחלת הברכה. בהפטרה של פרשת החודש כתב הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב. אמהר"ש מכאן נהגו קדמונינו כשקראום לס"ת כשעולים על המגדל דרך פתח אחת יורדים דרך האחרת. ויש יורדים דרך אחוריהם. אמר מהרי"ל אין להוריד מפה שקורין עליה על המגדל לתת אותה על העמוד שמתפללין עליו פני התיבה. אבל איפכא רשאי דמעלין בקדש ואין מורידין. מהרי"ל הקפיד על העומד למפטיר בשבת ואחיו כבר קרא בתורה משום עינא בישא ומהרי"ל הוא עמד למפטיר גם אם הוא בעצמו קרא כבר ללוי. וכן היה מורה על שעמד וקרא שביעי שרשאי ג"כ לעמוד למפטיר גם אם לא הפסיק שום קורא אחר בינו. מהרי"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני מעונשו של זה. וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות. אמהרי"ל מי שהיה לו חולי שקורין (גיכ"ט) או חולי קדחת ונתרפא וקורא בתורה חייב להודות ברכת הגומל חסדים וגו' ופעם אחת נחלה מהר"י סג"ל ונתרפא וקרא בתורה ושכח לברך הגומל וכבר סיים עליו החזן מי שבירך. וזכר הרב אחריתו וחזר על המגדל אצל הס"ת והיה מברך הגומל בקול רם. בתוכחות דבסדר בחקתי קרא ש"צ יעמוד מי שירצה. וגער בו מהרי"ל לקרא אחד מיוחד ככל שאר הפרשיות דדוקא לתוכחות דבמשנה תורה קורין מי שירצה משום דאינהו נאמרו בלשון יחיד. וראיתי פעם אחת דעלה עני ואביון אחד לקרא באותן תוכחות דבמשנה תורה. וא"ל מהרי"ל מה לך ולצערך הלא כבר בעו"ה נגעו כך התוכחות וכעס עליו שעלה. והיה מנהג במגנצ"א שהיו מתנים עם שמש ב"ה כששוכרין אותו שאם לא ימצא שום עומד לקרא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ"כ. מהרא"ק סוף פ' תמיד נשחט מסיק מקבל את המלא ומחזיר את הריקם. מכאן אמרינן ש"צ צריך ליטול ס"ת השנייה אשר לא קרא בה עדיין טרם נוטלין מפניו הראשונה לגוללה כדי שלא יהו ידיו פנויות מן המצוה. ומכאן נמי פסקו במרדכי הגדול שלא ירד הקורא כבר עד יעמוד שם אצל התורה הנקרא לעלות אחריו. כל אימת שצריכין ג' ס"ת כגון ר"ח בשבת בחנוכה וכה"ג וליכא שם רק שנים קורין קריאה השלישית בראשונה שנגללת כבר ולא קורא באותה שלפניו. וכתב מחזור ויטר"י שיש לומר קדיש אחר ראשונה וקדיש אחר שנייה. ואנו נוהגין כשצריך ג' ס"ת דאין לומר קדיש רק אחר השנייה דהיא משלמת מנין הקוראים. וכ"כ מהר"ם דבכל שבת שקורין בתורה י"ל קדיש לאחר חשבון הקוראין אבל במנחה בשבת ובמנחה תעניות א"א קדיש רק אחר הכנסת התורה. כמה הם הקוראין כתב סמ"ג בשבת קורין ז'. ביום כפור ו'. ברגלים ה'. אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. בראשי חדשים ובחש"מ ד'. במנחה של שבת ושל יום כפור. ובשני וחמישי. ובחנוכה ובפורים בשחרית. ובימי התעניות בשחרית ומנחה. קורין ג', ואין פוחתין ואין מוסיפין עליהן. עכ"ל מהרא"ק:

הלכות סעודה בשם אלהים ברא ארץ ושמים. צונו רבותינו ז"ל הלכות נטילת ידים

אמר מהר"י סג"ל מי שהשתין יטול ידיו ויברך אשר יצר לחוד. ואם עשה צרכיו