מהרי”ל (מנהגים) קכד

ברכת האל הרב אחר הקריאה טרם שכרכו איגרת המגילה וגער בו מהרי"ל והשתיקו עד שכרכו איגרת המגילה לכרך אחד והניחו לפניו ואז חזר והתחיל ובירך. וכן הלשון בסמ"ג חוזר וכורכה ומברך. אמהר"י סג"ל נוהגים נוסח ברכת האל על פי הרוקח בא"י אמ"ה הרב את ריבנו וכו' עד החתימה בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ומה שכתוב בסידורים עוד פעמים האל לא נהגינן רק פעם אחת בסיום הברכה כדפרישי' ובסימני א"ז ובסימני אשיר"י כתב האל בכל פעם ופעם. אמהרי"ל דברוקח אמר טעמא דחמש מאות איש צריכין להיות בנשימה אחת עם שמות הרשעים משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן חמש מאות איש. אמהרי"ל מעשה במגנצ"א פעם אחת שהפסיק הקורא שנא הספיק לומר שמות הרשעים בנשימה אחת והצריכוהו חכמי העיר לחזור לראש המגילה וזה היה טורח ציבור בחנם דהיה די לו לחמש מאות איש. אמהר"י סג"ל שמקובל היה בעיניו מנהג של הר"ר שלום כ"ץ ש"צ כשהיה מגיע לומר בלילה נדדה אז היה מרים קול קריאתו ביותר ממה שעשה עד עתה ומסתבר מנהגו משום דשם התחלת גאולת אסתר. בפ"ק דמגילה צריך למימתחי' וי"ו דויזתא. אמר מהרי"ל יש מפרשים להאריכה בכתיבתה. והאשיר"י פסק להאריך בנגינתה וכן מהר"י סג"ל היה נוהג להאריך בנשימה וי"ו דויזתא כשהיה קורא. גמ' פרק הקורא למפרע אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב ואמהרי"ל דהלכת' הכי והכותב איגרת המגילה צריך להוציא מפיו כל אותיות שהוא כותב. שאלו למהר"י סג"ל אמאי אין שום שם במגילת אסתר. והשיב משום דנתנה ליכתב למלכי מדי ופרס והם יכתבו לשם אלהותם. אמהר"י סג"ל חרבונא הוא היה אליהו לפיכך אנו אומרים חרבונא זכור לטוב משום דזכור לטוב הוא אליהו. אמהרי"ל שמנהג אושטריי"ך שבפורים מתפללין מנחה גדולה ואוכלין סעודת פורים אחר חצות היום והולכין ואוכלין כל הלילה דאם סועדין מקודם היה להן שעת מנחה שעת שכרות ותפלת שכור תועבה. וכן ראיתי באיגרת ממהר"ר נתן ובנו הר"ר ליזר ושאר לומדים שהיו מתפללין מנחה מעיקרא וערבית אחר סעודה בחצות הלילה. אמהרי"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה ודוקא בשר או דגים מבושלין שכן משמע פ"ק דביצה דלבית שמאי לא מתקרי מנות בענין אחר. אמהרי"ל שכתב במיי' שעושין למגילה עמוד אחד לכורכ' עליו כדרך שעושין שנים לס"ת. משום דס"ת גוללין לאמצעיתא צריכה שנים ומגילה נגללת מראשה לסופה די לה באחד והעיד על חמיו (מה"ר משה נאונמר"ק) שהיה לו עמוד אחד למגילה שלו. ואמהרי"ל יש לישב המנהג שאין נוהגין כן משום דאית למ"ד מגילת אסתר לא נתנה לכתוב ע"י הנבואה ולא מיתקרי ספר וראיה דאין אנו נזהרים מליגע בה ערום כמו בס"ת דכל הנוגע בה ערום נקבר ערום בלא מצוה. ר"ל בלא אותה מצוה אבל בפורים היה מה"ר שלומי"ל ז"ל והלך מהר"ש אצלו והגיד אליו מה"ר שלומי"ל איך שמה"ר יונה הורה לו לילך ולשמוע קריאת המגילה ולחזור אח"כ לאבילתו. ושלוח מנות היה מקיים מה"ר שלומי"ל באבילתו עיין במיימון ותמצא דעות. וכן הורה מהר"י סג"ל אך אמר אם יוכל האבל לקבץ אליו עשרה להתפלל לו ולקרא לו המגילה הרי זה משובח. אמהר"י סג"ל על המת בפורים או בשושן פורים א"א צדוק הדין ולא קדיש דרבנן. הג"ה במהרא"ק אבילות נוהג בר"ח בחנוכה ובפורים ובדבר זה שוין רבי' גרשום ומיימ' וס"ה. שלא מנו חכמים ימים שאין אבילות נוהג בהן אלא שבת ורגלים ור"ה וי"כ אבל ר"ח וחנוכה ופורים לא מנו ומהר"ם הנהיג ברוטנבורק לאבל שינעול מנעליו וילך לב"ה לשמוע מגילה ערבית ושחרית ובצאתו יחזור לאבילתו אבל הוא חייב לשלוח מנות לב' או לג' בני אדם כי הוא חייב בכל המצות וכן העיד עליו בספר פרנס ולא כא"ח שהעיד על מהר"ם שאמר שלא לנהוג אבילות בפורים מי שמת לו אביו בפורים לשנה הבאה לא יניח מלשלוח מנות ובאותו פורים שולח לעניים בשר או מעות רק לא תפנוקין שהם עשויין לשמחה. וכל דבר שמחה לא ישלח וגם לא