מהרי”ל (מנהגים) קכג

בלילה אחר אשר הניא יאמר ש"צ ואתה קדוש וא"א ובא לציון שאין גאולה בלילה ואם חל פורים באחד בשבת לאחר י"ח קדיש שלם וקורא מגילה ואומר ויהי נועם עכ"ה. יש בהג"ה שמעתי בשם ה"ר אליעזר אין זיי"ן בויהי נועם לפי שז' שבתות בשנה אין אומרים אותו לכך כשחל פורים במוצאי שבת אומר ויהי נועם ויתן לך כבימי חנוכה דמאי שנא האי מהאי. י"א שגם ביום מברך על המגילה אחריה. ביום א"א אשר הניא וא"א למנצח. זה הכלל כל יום חול שקורין בו הלל א"א למנצח חוץ מפורים שחרית אע"פ שא"א הלל א"א למנצח משום שבמקום הלל קורין המגילה. (הג"ה) אם חל פורים ביום א' א"א צדקתך בשבת במנחה כ"ש אם חל י"ד של אדר הראשון בשבת שא"א צו"ץ וכן אם ר"ח ביום א' א"א צו"ץ עכ"ה. ביום שני אומר על הנסים ואין נופלין ואפי' רש"י כתב דא"א למנצח ואל ארך אפים לפי שנא' את שני הימים האלה וכתיב ימי משתה ושמחה, הג"ה מי שקורא $ (אנו לא נוהגין לומר על הנסים רק ג"פ ערבית שחרית מנחה):$ לחולה וליולדת צריך לברך לפניה ולאחריה אע"פ שיצא כבר ידי חובתו בב"ה דאמר בר"ה כל הברכות אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת יין והלחם שהן ברכת הנהנין ואפי' במקום שאין שם מנין יכול אחד לפטור כולן אפילו את היודעים אותם מכ"ש אם אחד יודע והשאר אין יודעין שאז קורא להם והם יוצאין כדאמרינן סופר מברך ובור יוצא ואם ירצו כולם קוראין לעצמם אם יודעים עכ"ל במהרא"ק. פורים הוא י"ד אדר ואינו חל רק באחד דימי אגה"ו ואומרים קרובץ ויאהב. אחר י"ח חצי קדיש ומוציאין ס"ת וקורין לסוף בשלח ויבא עמלק לשלשה לכל אחד ג' פסוקים וגם אם אין פוחתים בתורה לקרא מעשרה פסוקים הכא כיון דסליק עניינא אין לחוש. וכ"כ באגודה. ואחר תפלת י"ח אומר חצי קדיש וקורין בס"ת פרשת עמלק ומחזירין ועומד הקורא למגילה ומברך שתים לפניה

אמר מהר"י סג"ל דמהר"ם כתב דהקורא יברך ג"כ בשחר זמן בחשאי בשעת שהציבור עונן אמן. וא"א אשר הניא ביום רק ברכת האל הרב ולהודיע ואח"כ פותחים אשרי יושבי ובא לציון, מהרי"ל היה לובש בפורים את קטא ומטרונו שרגיל בהן ללבוש בשבת. אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ופירש"י לבסומי כלומר להשתכר. ושאלתי את פי מהרי"ל אם כן צריך להשתכר ביותר והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם לטועה לכוון מניינם ואמר שכן הוא בספר אגודה. ואמר מהר"ש שכתב באבי העזרי דוקא מצוה לבסומי ולא חיובא. מילה אירע בפורים ואמהר"י סג"ל למול אחר קריאת התורה קודם המגילה ואמר שכן הוא במנהגות מהרא"ק למול בפורים לאחר קריאת התורה ולא זכר לו סמך. ואמר חתנו הח"ר קאפמן סמך דבמגילה נאמר ליהודים היתה אורה וגו'. להכי מלין $ (בק"ק פרנקפורט) מלין אחר קריאת מגילה לפי שאין דבר מצוה דוחה מקרא מגילה. אלא מת מצוה בלבד: $ מעיקרא להיות גם התינוק בכלל יהודי. ואמר מהר"י סג"ל סמך משום דכתיב אורה ושמחה וששון ואורה זו תורה. שנא' כי נר מצוה ותורה אור. שמחה וששון זו מילה שנאמר בה שש אנכי על אמרתך. נמצא דנסמך המילה לתורה והיו קורין שם הנער מרדכי. ומהרי"ל היה סנדיק לתינוק וכשהיה נימול לא היה שם מפה ללפף בה רגלי התינוק כמו שרגיל אחר המילה שלא יתקלקל וצוה אמהר"י סג"ל ליטול מפה שגוללין בה ס"ת ואמר שגם יריעה דס"ת גופה מותר ללפף בה מפני פיקוח נפש אם לא היה שם דבר אחר ואמר דיטהרו המפה אח"כ ולהחזירה לב"ה דלא פקע בזה קדושתה ויתנו דבר להקדש שלא ליהנות מיניה בחנם מנהג הוא לפתוח איגרת המגילה ולכפול יריעה על יריעה לקיים בה האיגרת הזאת וכן השיב מהרי"ל בתשובה וכשהיתה מגילה לפניו לעיין בה אחר החזן לא הקפיד והניחה כרוכה וכן הבנתי בו שלא היה מקפיד להכות המן כמנהג. פעם אחת פתח הקורא