מהרי”ל (מנהגים) קיד

לכם. בציצית כתיב והיה לכם. בעומר וספרתם לכם. מה עומר מעומד אף כולם מעומד ועומר גופיה דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה. וקושרין ד' מינין מדבר שהוא מינן ואין לקטום ראש הערבה ויקשרם כדרך גדילתן. לולב שנקטם ראשו כל שהו מהר"ש ז"ל רוצה לפוסלו. אבל הר"י אמר שכתב הרא"ש שהוא כשר דאי פסול א"כ מה צ"ל נטלה התיומת פסול תפשוט ליה משום נקטם ראשו. הר"ם. ויש רבותינו ריש פ' לולב הגזול מתרצים דס"ד דניטל התיומת הוי הדר טפי אי נמי כשנטלה פסול אפילו לא נטלה אלא אחד מהתיומת. וכשנקטם בעינן תרווייהו. נראה כשיש שם ג' תיומת אחת באמצע אז היא יותר טוב משנית וארבע דכשיש ארבע אז השנית האמצעית היינו נחלקה התיומת הר"ם עכ"ה. כל דבר שבמצוה ולברכה ראוי לאחוז בימין. וכן כוס הבדלה בימין ומברך ב"פ הגפן. ונוטל ההדס בימין והכוס בשמאל. ואח"כ הכוס לימינו מרדכי עכ"ל מהרא"ק. אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"ט האי תלתא מינין והאי חדא א"ל רבי לר' זריקא מ"ט לא מברכינן אלא על נטילת לולב א"ל הואיל וגבוה מכולן. ולגביה לאתרוג ויברך א"ל הכי קאמינא הואיל וכי מיניה גבוה מכולן ר"ל בגידולו עכ"ל הגמ'

אמר לנו מהר"י סג"ל דאיקלע הוא פעם אחת לסוכת מה"ר מאיר מאוגר"א ובליל שמיני ספק שביעי הלך מה"ר הנז' וסעד בבית החורף כאשר עוד היום נוהגין משפחת לומברדיא"ה שפונין מן הסוכה ליל ח' ספק ז' ובשחרית דיום ח' חוזרין וסועדין בסוכה ובליל ח' אחר שגמר מהרי"ל סעודתו בסוכה הלך אצל מהר"ם לבית החורף לשמח עמו ומהר"ם היה מסביר לו פנים שוחקות לפתותו ללמוד בישיבתו ופתח ואמר חל מהרי"ל הקשיתי קושיא אמאי מברכין על נטילת לולב והא כל המוקדם בקרא מוקדם לברכה כדאי' בז' מינין שנשתבח בהן א"י א"כ ה"נ לברך על האתרוג דהוא מוקדם בקרא דכתיב פרי עץ הדר וכפות תמרים וגו'. הוא מותיב לה והוא מפרק לה משום דבלולב אית ביה ג' מינין לפיכך מזומן הוא לברכה וכ"ת א"כ מאי פריך ר' וליגביה לאתרוג ויברך והלא עדיין לולב חשוב עם תלתא מינין י"ל דהכי פריך וליגביה לאתרוג ואז אית ליה תרי טעמים להקדים חדא דמוקדם בקרא ואידך דהגבהתו השתא וראיה דהאי דעת הפרכן דאמאי לא קאמר וליגביה להדס או לערבה אלא לא פריך אאתרוג אלא לאחשוביה משום הקדמת קרא ומשני ר' זריקא הואיל וכי מיניה גבוה מכולן ר"ל שגידולו גבוה ואין בהגבהת היד שום עילוי ודוק. אמהרי"ל יקריב האתרוג אל הג' מינין לחברם יחד בשעה שיוצא. ויזהר גם ביום ראשון שמברכין שתים להיות השתי ברכות עובר לעשייתן שלא ינענע עד סיום הברכות. נשאל למהרי"ל על לשון המיי' שכתב בהלכות ברכות דמברכין על נטילת לולב משום דבעידנא דאגביה נפק ביה אבל אי מברך קודם נטילה אז מברך ליטול לולב ובהלכות לולב כתב שקודם נטילה יברך על נטילת לולב ואמהרי"ל הא דקאמר שיברך ליטול היינו אם מברך קודם שיטלנו בידו והא דקאמר שיברך על נטילת ידים קודם היינו קודם שיטלם כדין. ר"ל לולב בימין ואתרוג בשמאל אך נטל להפך והוי קצת עובר לעשייתן שהרי צריך ליטול לולב בימין ואתרוג בשמאל ומ"מ בעידנא דאגביה נפק ביה דהמיימון הולך לשטתו שפי' אח"כ אפילו אם נטל לולב בשמאל ואתרוג בימין יצא ואמר ראיה לדבר שכן דעת המיימון שהרי לא כתב כל הברכה כמו בסוכה ושאר ברכות אלא משום שדעתו שיברך על נטילה כמו שפירשה במקום אחר בהלכות ברכות וע"ז קאמר כו' אבל רשב"א כתב שאין לברך כלל קודם שיטלנו אפי' כשנוטלו להפך ודוק. אמר מהרי"ל סילק רצועות התפילין מקשרי אצבעותיו וקשרם אחורי הפרק שלא יהו חוצצין בתפיסת האתרוג ובסיים הלל חזר וכרך הרצועות בין קשרי אצבעותיו וכשהגיע לומר הושענות חזר וסילקם כבראשונה. שאלו למהרי"ל איך נוהגין עם המים שמעמידין בו ערבה של הלולב שלא תהא כמוש ויבש אם להחליפם כשמסריחין.