מהרי”ל (מנהגים) קי

אותו בשמיני עצרת שחל בשבת. סדר ההושענות סימן אותיות שניות שלהן על"ו ב"ד. יום ראשון אערוך שועי. ב' אל למושעות. ג' אום אני חומה. ד' אבן שתיה. ה' אדמה מארר. במגנצ"א א"א פסוקי קרבנות בתפלת המוספין וכן בווירמיי"ש. אכן בשבת דח"ה דבלאו הכי אומרים וביום השבת שני כבשים כו' גומרין ואומר נמי פסוקי דיומי דרגל. בשבת ח"ה דסוכות מוציאין ב' ס"ת וקורין בסדר תשא ראה אתה אומר לז' גוברין עד על פני האדמה א'. אשר ארחם ב'. ופני לא יראו ג'. ההר ההוא ד'. עושה עמך ה'. לא תעשה לך ו'. בחלב אמו ז'. למפטיר בס"ת שנייה בפנחס ענין היום דהוא ספיקא אתמול והיום ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג. אמהרי"ל שמה"ר גרשון ז"ל אמר שכתב במנהגים של הר"ר חיים פלטיאל שבשבת ח"ה דסוכות אז המפטיר מזכיר של י"ט בעל התורה מה שלא צריך בפסח בשבת דח"ה ואמר לו הטעם בשם מה"ר וייבש ז"ל לפי שבשבת ח"ה דסוכות מוציאין ב' ס"ת מה שאין עושין כן כל שאר יומי ח"ה דסוכות דאין מוציאין רק אחת ובפסח אינן מוציאים בשבת שח"ה יותר מבשאר הימים דמוציאין כל יום ב' ספרי תורות ומהרי"ל השיב הטעם לפי שסוכות חלוק בקרבן משא"כ בפסח והיינו נמי טעמא שבסוכות גומרין את הלל כל תשעה ובפסח אין גומרין כי אם ב' ימים הראשונים אלא לפי שחג הסוכות חלוק עם קרבנותיו דמוסף שקרב היום אינו נקרב למחר אבל חג המצות אין חלוקן ככה. אין נוטלין הלולב בשבת ואין מכסכסין להושענות ואומר הושענא אום נצורה. בי"ט שני דסוכות קורין ובחמשה עשר יום. נשאל למהר"י סג"ל מפני מה לא קורין וביום השני והשיב משום ספיקא עבדינן שמא היום י"ט. ואי קורין וביום השני סבורין העולם דח"ה הוא. ואתי למיעבד מלאכה. פעם א' שכח ש"צ לעשות הפ' לרביעי כתיקנה והיינו תשבתו שבתכם ואמהרי"ל לסיים לרביעי כל הפרשה עד שלשה פסוקים ואותם שלשה פסוקים יקרא לחמישי

הושענא רבה שהוא לעולם כ"א תשרי ואינו חל אך באחד דימי אבד"ו והוא ערב י"ט דשמיני עצרת ומשכימין לבה"כ כעלות השחר ומדליקין שיורי נרות של י"כ ומתקנין כל אחד ואחד ערבה אל הושענות כל זמן שאומר פסוקי דזמרה ואותו שחר היה מהרי"ל ש"צ כדרך שעשה בר"ה וביה"כ והיה לובש את (שרגני"ז) כדרך בר"ה ויה"כ והשאר בגדים לא שינה חוץ מקטא ומטרון של שבת שלבש כל ימי ח"ה דאפילו טלית של חול לבש ולא המיוחד לו לשבת. והיה מתקן אליו לולב חדש והיה מתיר אגד של הפולמ"א עד חציה. ובשאר הימים היתה פתוחה למעלה רק טפח. וההדס הניח קשור כמו מעיק' אל הפולמ"א בעלין של הפולמ"א. ונטל שלשה בדי ערבה להושענות. ובשעה שאומר הושענות החזיקם אצל הלולב $ (בק"ק פראנקפורט) משימין פרוכת ומכסאו' לבן כמו בי"כ: (בק"ק פראנקפורט) א"א פסוקי דזמרה של שבת ולא נעריצך ואין משנין שום דבר כלל רק קדיש האחרון מנגנים בניגון י"ט. וניגון אדון עולם מנגנין כמו בי"כ: (בק"ק פרנקפורט) מוציאין ג' ס"ת בהושענא רבה כשמקיפין: $ ולא תוחבם תוך הלולב. וכשהוא היה ש"צ היה מנענע את הלולב רק ביאמר נא. ולא בשני יאמרו נא. אכן כשאמר ש"צ היה אז הוא מנענע גם בהודו. שעונה אחר שני יאמרו. וכשאמר הודו דבסוף הלל היה מנענע ל"ו כוחות משום דכופלין אותו פעמים. והיה מפסיק קצת בין ל"ו כוחות הראשונות לשניות ביש מקומות בהושענא רבה אומרים גדלו בניגון של י"ט על הכל קדושה רבה במוסף. אדיר אדירנו אין כאלהינו בקול רם כמו בי"ט קדיש האחרון בניגון י"ט. במגנצ"א אין משנין רק קדיש האחרון בי"ט. בכל יום מסבבין להושענות ס"ת ובהושענא רבא מסבב ז' ספר תורות באשר סובבין ז' פעמים. ולכל סיבוב מכניסין ס"ת אחת עד הכניסו כולם. וסדר הושענות שמסבבין בהן. למען אמיתך. אדון המושיע אום אני חומה. אבן שתייה. אדם ובהמה. למען איתן. תתננו. כהושעת אלים כו' ופותח ש"צ קול אנא הושיעה נא. וצבור עונין ואומר ג"כ אנא אזון חרוזה אחת ומסיימין בערבי נחל כו'. וש"צ חוזר ואומר בערבי כו' ובסדר הזה אל נא תעינו. וכן למען תמים.