מהרי”ל (מנהגים) יא

דרש מהר"י סג"ל זמן הנעלה מאחרין לכל היותר עד יום אחד קודם ערב פסח ולא יגעיל בערב פסח עצמו שמא ימשך וישהה עד אחר שש. ואז חל עליו איסור חמץ והוי הפליטה שמגעיל איסור אם היה הכלי הנגעל בן יומו כדפירשו רבותינו וגם מפני טרדת סעודת חמץ שהיא תוך ד' שעות ימשך זמן ההגעלה ע"כ יקדים והמקדימין עוד יותר הרי הן משובחין ועכ"פ יש לכל אדם להגעיל קודם סוף ארבע שעות בערב פסח מגעילין גם כלי שנשתמשו בכלי שני כגון קערות שנותנין בהם המאכל מן כלי הראשון אשר נתבשל בו את המאכל. דלפעמים מכסין הקערות על קדירה כשהיא מבשלת. וכן נמי שואבין בהם מים ממרחשת המבשל ונמצא תשמישן גם בכלי ראשון לכן צריכין הגעלה בפלי ראשון. ומהרא"ק כתב דיש להגעיל ג' ימים קודם פסח. וכן עמא דבר. ומגעילין כלים וקערות כפות וכלי מתכות וכלי עצים שיש להם בית קיבול וכלי אבנים שכותשין בהן פלפלין. מהר"י סג"ל הצריך ג"כ מדוכת אבן לקלוף עם ברזל טרם אשר מגעילין אותו וכן צריך להדיח ולקלוף כלי עצים מתחילה היטב וכלי מתכות אשר הם פשוטים כגון שפודין ואסכלאות צריכין ליבון עכ"ל מהר"ק:

מהר"י סג"ל דרש כיצד מגעילין מכניסין יורה קטנה בתוך יורה גדולה. ובעי התם תלמודא יורה גדולה מאי ומפרשים רוב רבותינו דקאי הך בעיא על אותו היורה שמגעילין בו שצריך להגעילו בראשונה טרם שמגעילין שאר כלים בתוכה. וכן הוא בא"ח. וכן העידו רבותינו ז"ל שכן נהגו הקדמונים בקהלות שפיר"א ווירמייש"א ומגנצ"א. וכתב ראבי"ה אל תטוש תורת אמך ואע"פ שראבי"ה ויתר רבותינו פירשו דלא צריך ומפרשים להך בעיא הנזכר על יורה גדולה שרוצה להגעילו אכן הרא"ש דחה ראיותיו ועלינו לקיים תורת אמך ולהגעילו מקודם ומפרש תלמודא דמגעילין את יורה הגדולה ע"י גדנפא פי' לסבב שפתו בטיט כדי להעלות הרותחין עליו להגעילו גם על השפה. אבל ראבי"ה כתב בשם אביו למלאות אותו מים על כל גדותיו ולתלותו כן בשוה. ואז כשהוא מעלה בבישולו הרותחין יכניס אל תוכו אוד בגחלתו אבן רותח מלובן באש ויהפך בו כדי שיעברו הרותחין ויזבו מעל שפתיו וכן נוהגים וכן במהרא"ק. ואח"כ מערין אותן המים ושוטפין אותו בצונן. וחוזר וממלאו מים כמשפט הראשון להגעיל בו שאר כלים. ויזהר להרתיחו יפה שיעלו רתיחותיו ולא יפסיק מבישול רתיחותיו כל זמן שמגעילין בו וכן במהרא"ק. כשבא להגעיל כלים קטנים שצריך להחזיקם בצבת שלא יפלו מידו אל תוך מי הגעלה לשולי היורה יזהר לו שתי צבתות. וקמיט האי ורפי האי. וחוזר ורפי האי וקמיט האי למען שלא יהיו חוצצין בפני מי הגעלה. ואם יכול לתלות את הכלי בחוט או משיחה אל תוך מי הגעלה דיו. וכוסות כסף נמי צריכים הגעלה דפעמים מרתיחין בהן יין. וכתב רוקח שאין להגעיל כלי תוך כלי או בסל מלא כלים אע"ג דלענין טבילה יכול לעשות הכי מ"מ לענין הגעלה חיישינן דילמא לא סליק דיקולא דמיא במקום שמונח זה על זה. וכן במהר"ק. ולהכניס הכלי תוך מי הגעלה פעמים אין נכון דחוזר ובולע. הילכך אם יש לו כלים גדולים כגון האגנים וכה"ג שאין יכול להכניסם בפעם אחת תוך מי הגעלה. אז לא יגלגלם לסבבם תוך המים אך יתחוב כל שיכניס פעם אחת ויחזור ויתחוב צד השני. ויזהר מאד לצמצם תחוב בשנית רק עד מקום שהכניס בראשונה שמא יחזור הצד הנגעל כבר ויבלע מי הגעלה האסורים. ואם אי אפשר לו לצמצם אז יותר טוב להכניסו שנית ממה שנשאר שם מקצת כלי בלא הגעלה דהך הכנסה שנייה דאוסרים חומרא בעלמא היא. ודוגמת זה יעשה לכלים שיש להם בית יד ארוך ואם הוא כל כך ארוך דגם בפעם שנית לא הספיקו מי הגעלה להגיע באמצעיתו כגון מחבת שרובן יש להן בית יד ארוך. אז אותו הנשאר בתוך כלי הגעלה ילבנו באור. וכן בא"ח הדין פסוק דמחבת מותרת בהגעלה ולא כרבותינו דמצריכין למחבת ליבון באש מאחר שמטגנין בה. ואם יש לו אגנים גדולים כל כך שאי אפשר להכניסם לשום יורה מתוך גודלן. ולפיכך ידוע ומוכח שאין תשמישתן