מהרי”ל (מנהגים) קח

המוציא ולישב בסוכה. ויסעוד סעודה שלישית. ויזמן פעם שנית. לאפוקי מאותם אשר מזמנין על סעודה ראשונה ונשארים שם במקומם וחוזרין וסועדין שנית לסעודה שלישית ולא הסיחו את דעתם מסעודה ראשונה ונחשב כסעודה אחת

מנהגי מהרא"ק נ"ל דבליל שני דסוכות צריך לברך זמן ואח"כ לישב בסוכה מידי הוא טעמא דסוכה ואח"כ זמן לקידוש והלא תדיר קודם אלא משום דצריך שהחיינו לקידוש ושהחיינו לסוכה כדאמרי' העושה סוכה לעצמו מברך זמן להכי מברך סוכה ואח"כ זמן כדי שיפטור שניהם בשהחיינו אחד. ובליל שני בקידוש צריך זמן שמא אתמול היה חול. אבל סוכה אפי' היה חול יצא דעיקר זמן בשעת עשייתה ואם יאמר סוכות בינתים נמצא מפסיק בברכה. מיהו נ"ל דאין קפידא אפי' למ"ד מצות אין צריכות כוונה מיהו מתכוין שלא לצאת בסוכה בזה אם לא ע"י קידוש, ואם אתמול היה חול ואז הקידוש לא היה גם הזמן לא היה לפיכך נהגו לברך בליל שני כמו בליל ראשון מתחילה לישב ואח"כ זמן ועוד אין קפידא בהפסקת ברכות וראיה לדבר יקנה"ז. אך נ"ל דבליל ימים הראשונים צריך לברך זמן על סוכה קודם נטילה כדי שלא יהא הפסק בין נטילה לאכילה והיא אין צריכה קידוש. דהא אפי' עיכוב שינה צריך לברך דהוא עיקר דאין ישנים עראי חוץ לסוכה אלא דסמכוה לאכילה דקרוי ישיבה וישבו לאכול לחם (חיים פלטיאל)

בליל שמיני עצרת אע"פ שאין מברכין לישב בסוכה מברכין זמן דרגל בפני עצמו הוא וכן בלילי שמחת תורה מברכין זמן. נשאל ממהרי"ל מפני מה ליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני אוכלין שם ואמר דמה שאוכל שם משום ספיקא הוא ויתובי יתבינן ברוכי לא מברכי' ואית ליה היכר אבל בליל שמיני אין בו היכר דעל השינה לעולם אין מברכין ונראה כמוסיף. מהרי"ל דרש מה שנוהגין העולם ביום שמיני אחר סעודה ממהרין לצאת מן הסוכה. דחיישי שמא יוסיפו שאם יאחרו ויספרו שמועות איש לרעהו נראה כמוסיף דהא גם טיול וסיפור שמועות בעי סוכה כדפי' לעיל. ואם נושא מן הסוכה טבלא המעריכים על רגליה ומסירין מתי שירצו אסור להעריכה בבית מיד על רגליה דהוי מכין מי"ט לחבירו דאסור רק יניחנה בפרקונה עד הלילה ואז יעריכנה. נשאל למהרי"ל מפני מה אומר בשמיני עצרת ביום שמיני חג העצרת הזה יאמר חג שמיני ודיו. והשיב דבכל המצות מברכינן על המצוה כגון חג המצות חג השבועות חג הסוכות ואי אמר הכי שמיני לחוד לא נדע מאיזה שמיני היא לכן אומר נמי העצרת. ואי אומר העצרת לחוד ה"א שבועות הוא דנמי מתקרי עצרת דשבועותיכם מתרגמינן בעצרותיכון לכך אומר שמיני. ושוב מצאתי וז"ל אם בא לומר חג יאמר את יום שמיני חג העצרת הזה דאז משמע שהוא טפל לחג ולא חג בפני עצמו. כדאמרי' בריש יומא מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה טפל דידיה בעי פרישה ואפילו למ"ד שמיני רגל בפני עצמו הוא ה"מ לענין (פז"ר קש"ב) אבל לענין תשלומין תשלומי ראשון הוא הילכך האומר את יום שמיני עצרת הזה טעות הוא בידו שמשמע שהוא חג בפני עצמו כשאר חגים עכ"ל. נשאל למהר"י סג"ל מ"ש סוכה דאומר שמחתנו יותר משאר רגלים. ואמר דהיתה בה שמחה יתירה שמדליקין ד' מנורות שהיו מאירין בכל ירושלים נשאל למהרי"ל אם לאכול פירות חוץ לסוכה ואמר שלא כדין לאוכלה חוץ לסוכה. ויש להחמיר בכל דבר אכילה ושתייה להיות בסוכה חוץ משתיית מים. שאלתי את פי מהרי"ל מאי שנא דאתרוג מותר בשמחת תורה ונויי סוכה אסור עד מוצאו והשיב לי הואיל דבליל שמיני אוכלים בסוכה ואז איתקצאי לכולי יומא. ואם חל איסרו חג בשבת אסור עד מוצאו דאין י"ט מכין לשבת. אכן אתרוג לא איתקצאי למצוה בשמיני דהא לא מברכינן עליו לפיכך מותר בשמחת תורה. אמהרי"ל אימא טעמא אמאי מסכת סוכה ה' פרקים נגד ד' מיני לולב ומצות סוכה. אמר מהרי"ל דהוא שאל מגדול אחד