מהרי”ל (מנהגים) קז

עובר לפניו לא יחלוק לו כבוד ומסיק ודאי יעמוד לכבודו משום דמצי לקיים תרווייהו בליל ראשון של סוכות צריך שיהא לילה טרם יאכל בסוכה. דילפי' ט"ו מט"ו דחג המצות והתם כתיב בערב תאכלו מצות ומטעם זה צריך לאכול כזית בסוכה אפי' בירדו גשמים בליל ראשון. דומיא דמצה דלא מצי להפטר נמי ממצה בשום ענין. וצריך נמי בליל ראשון דסוכות לאכול קודם חצות דומיא דמצה. וכן לא יאכל אדם בערב סוכות משש ולמעלה דומיא דערב פסח. ואם ירדו גשמים בשאר ימי חג כללא הוא שידמה עליו סוכה כביתו. דאם גשמים כי האי ירדו עליו בביתו במקום אכילתו או במטתו ואז יקום ויפנה למקום אחר. אף כאן יקום מאכילתו או ממטתו וכ"פ רא"ם במיי' פ"ו דהלכות סוכה. ומאחר דיהא סוכתו עליו כדירתו אם רוצה לספר שמועות עם חבירו יעלו לסוכה ומה שנתנו חכמים שיעור לגשמים משתסרח המקפה אין אנו בקיאין באותו השיעור ע"כ נכון לנהוג כדפי' לעיל. ואמהר"י סג"ל מקפה פי' כל דבר שהוא לא עב ולא דק אך בינוני כדרך הציר שעושין בדגים שקורין (גליישא) ופעם אחד אמהרי"ל אם ירדו גשמים בלילה ימתין עם סעודתו עד שיכלו גשמים ואף אם ימשך עד חצות מ"מ ימתין אולי יעצרו. ואז גם הוא יוצא חובת היום שעבר מידי דהוה אשלמים שנאכלים עד חצות. ושוב ראיתי בתשובת מהרי"ל שנשאל מאתו אם לנהוג כן כי כן נמצא במרדכי שחיבר הר שמואל שליצשט"ט. והשיב שתשובות מהר"ם היא אבל לא ראיתי נוהגין כן אלא בעת האוכל אזלי בתר ההיא שעתא כדמשמע לשון שאר רבותינו דישער אדם בעצמו אם היה יוצא מביתו מפני צער כזה כדאי' בהג"ה במיי' עכ"ל מהרי"ל בתשובתו ואמהרי"ל היוצא מסוכה משום גשמים א"צ לחזור בתוכה כשפסקו אך יגמור סעודתו ושינתו בביתו, וכשיצא יזהר שאל יבעט במצוה לומר מה לי לישב כאן רק יצא בהכנעה ובכובד ראש ובאימה ופחד כאילו הוא עבד ורבו מבזה בעבודתו. ומתוך כך יש לו להקב"ה לדון את העכו"ם לעתיד שישאלם מפני מה לא קיימתם את תורתי. ומשיבין לו והלא לא ניתנה אלינו ואם ניתנה לנו קיימנוה. אע"פ שיש להקב"ה להשיב אינו משיב אך אומר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה צאו וקיימוה מיד יוצאין כולם ועושין סוכות בראש גגותיהן והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ויתחמם היום מיד יוצאין ועוזבין הסוכות ומבעטין במצוה. על כן אנו לא נעשה ככה. ונשא ברכה מאת שוכן דכא: (סדר הקידוש עיין לעיל בהלכות יו"ט)

בליל ראשון של סוכות יברך לישב אחר קידוש ואח"כ זמן. למען שיהא קאי זמן אתרווייהו על הי"ט ועל הסוכה וכן יעשה נמי בליל שני זמן לבסוף. וכ"כ ראבי"ה דיקנה"ז מוכיח שאין אומרים זמן אהבדלה ואעפ"כ מברכין זמן אחריה וכ"פ המיימון וכן נראה עיקר שלא מצינו חילוק בין שני ימים הראשונים. וכן בשבת שיש לו כוס יברך סוכה על הכוס אחר ב"פ הגפן דכשאר קידושא רבה הוא וכיבוד היום וכן בליל שבת אחר הקידוש על הכוס ובחול המועד אחר ברכת המוציא. ויש נוהגין לקום עד שיברכו לישב להחשב עובר לעשייתה. אמהרי"ל דזה מיתחזי כיוהרא ואין לעשות ושיבוש הוא דלישב אינו לשון ישיבה רק לשון עכבה. כמו ותשבו בקדש ימים רבים וכן בא"ח. נשאל למהר"י סג"ל מ"ש דעל הסוכה מברכין לישב כל שבעה. ועל אכילת מצה לא מברכינן רק בליל ראשון. והשיב משום דכשאוכל מצה אינו עושה מצוה ולא מקיים עשה כי אם שלא אוכל חמץ דאין חייבים במצה אך בלילה הראשון דכתיב בערב תאכלו מצות. אבל גבי סוכה כל שעה שהוא יושב מקיים בסוכות תשבו שבעת ימים אמהר"י סג"ל שאסור לישן ליל שמיני עצרת בסוכה דנראה כמוסיף. אכן אם יבא לאכול ביום שמיני עצרת בין השמשות חייב אז לאכול בסוכה וכן אם שמיני עצרת בא' בשבת חייב לעשות ג' סעודות בסוכה ובשחרית כשגמר סעודתו יזמן ויקום וילך וימתין מעט כדי להחשב שתי סעודות באשר מסיח דעתו מסעודה ראשונה. ויחזור ויטול את ידיו ויבר'