מהרי”ל (מנהגים) קה

ויעשה הסוכה במקום שיוכל להיות תדיר שם הן לאכול שם הן ללין שם כגון שלא במקום טינופת וסירחון או במקום סכנת ליסטים וגנבים. דאז אפי' ידי חובת אכילת סוכה לא יצא אחר דאין יכול ללון שם. וכ"פ רא"ם בהג"ה במיימ' בהלכות סוכה. אמהרי"ל עיקר המצוה לישן אשתו עמו בסוכה. וכן אמר שהוא נהג כן בימי בחורותיו. אמר מהרי"ל כל אדם יעשה סוכתו קבע ודירתו עראי שאם ח"ו שנגזר עליו גלות נתכפר בזה כדפי' לעיל וחייב לנאותה ויפה מנהג אשכנז שפורסי' יריעות לנוי. ומעלין את כליהם שם. וכן מטעם זה נמי עושים עטרה מעוטר בפירות ותולין אל תוך הסוכה ונקרא בלשון חכמים נוי סוכה ויעשה את הגג בענין זה שלא יפלו העלין ושלא יהיו ענפי הערבה יגיעו למטה וע"כ רגילין להניח בדים מתחת הערבה ומסכך על גביהן כדי שלא ירדו הענפים ולא ינשרו עלין ונוהגים לעשות ד' מחיצות כתיקונה ואף אם די בשתים וטפח. ומטעם זה עושין עיגול בתוך הפתח כשאר פתחי' דאם לא היתה עגולה מבפנים הוי ליה צורת הפתח דמן הצד דרוב בני אדם מחברין אותו הנסר שיהיה המשקוף מן הצד ואיכא מ"ד לא שמי' פתח. ועושין מחיצות שלימות מדפין ואין לסמוך על היריעות המצוירין שתולין אצל המחיצות לנוי דאז הוי מצוה הבאה בעבירה דהיריעות מתנתקות וברוח מצויה אין עומדין ולא שמה מחיצה ועוד דרוב פעמים מסככין הסכך ואח"כ תולין היריעות והוי מן העשוי. ומותר לתלות בה יריעות שעטנז רק שיהו תולין למעלה מתשמיש אדם ואם מצילין למעלה מן החמה והרוח אין לחוש. וראיה מאבידה דהיא מותרת להשתמש בה בכה"ג ומותר לעשות מחיצות שיהא בין כל דף ודף פחות מג' טפחים דאמרי' לבוד ויתלה שם יריעות להציל ו הרוח והיריעות אין יכולין להתיר הרחקת הדפין ביותר מג' טפחים. אמהר"י סג"ל כל דבר המקבל טומאה אסור לסכך בו לכן יזהר כל אדם שלא להניח סולם או שברי כלים של ספסלי' וקתדראות על הסכך להחזיק את הערבה דחיישינן שמא נטמאו במדרס. ופעם אחת ראה מהר"י סג"ל על הסוכה עץ והיה בראשו מחושק בברזל. $ אמר מהרי"ל שראה שרבו מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה אב"ג כדי לראות סדר עמידתם שלא לשנותם משנה לשנה:

$ וצוה הרב להסירו דשברי כלי הוא ושמא נטמא. אמר מהרי"ל שגוי' הם יקצצו את הערבה לסוכה דאם יקצצה ישראל הוי מצוה הבאה בעבירה דהוי גזולה וז"ל סמ"ג אמר רבא להנהו דזבני אסא מגוי לא תגיזון אתון אלא גזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בעלים ביד' דידהו ושינוי רשות ביד' דידכון ושרי ואף אם קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע עכ"ל. והיהודים המביאין בעצמם יתנו לגוי פרוטה טרם שנוטלין הערבה ואז הוי מותרת לו בשינוי רשות. שאלו למהרי"ל אמאי אין מסככין באגודות שלימות והשיב דלא הוי היכר למצוה דהרואה אומר ליבש עצים על השנה הוא מעלה ואמר שאם שכח והעלה אגד שלם אי יתיר האגד לא די בזה. רק יגביהנו וינענע ויסכך אותו שנית. במתני' במס' סוכה חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן ואם היו מותרין כשרות. והקשה מהרי"ל פשיטא כשהן מותרין דכשירות ותי' דקמ"ל דגם אם הביאם קשורות לגג הסוכה והתירן אח"כ דכשרות דה"א אסור להעלותם קשורות משום מראית העין קמ"ל. אמר הח"ר איקא בפני מהר"י סג"ל שמעתי שדרש מהר"א בלומלין הי"ד על אותן סוכות שנעשה גגיהן כל השנה כמין צריף ובחג מסלקין הגג לצדדין ומסככין שם הסוכה דאז אסור לסכך הסוכה כי אם דסילקו את גג הצריף מתחילה דאם סכך הסוכה בראשונה ואח"כ סילק את הגג הוי מן העשוי. ונשגבה פליאה בעיני מהרי"ל ואמר הלא בספר א"ז כתב סיכך בבית ואח"כ פיחת גג הבית שעליו כשרה ועוד והלא אותן צרופין עשויין כך כדי להורידן בחג להנצל מגשמים אם צריך. ולדבריך כשחוזר למחר ומסירן והעלם מן הסכך הוי מן העשוי והשיב האומר דילמא החמיר הרב ההוא הי"ד וגער בו מהרי"ל ואמר היאך שייך להחמיר על הרבים בשלמא כל יחיד יכול להחמיר לעצמו. ואמר מהרי"ל