מהרי”ל (מנהגים) קד

ד"ל דלא נעשה בו מלאכה באותו יום דהיינו נר שדלק לו בבה"כ אותו היום או אצל חולה. או יולדת ויותר טוב שיהא מבדיל נר שדלק בבה"כ. וכי תימא אותו הנר לא נדלק להאיר רק לשם מצוה ולכבוד היום. לכן יטול נר של אבדלתא המזומן בביתו וידליק מנר בית הכנסת ויבדיל לאור שניהם וה"ל אור ששבת וגם שנדלק להאיר. ועיין ג"כ בסמ"ק במצות הבדלה ותמצא כה"ג. נר ששבת פירש"י שהיה שובת בשבת שדלק היום ומ"מ ממלאכת עבירה שבת כגון של חולה ושל חיה או נר הדולק מעי"כ. מברכין אנר אף במוצאי י"כ דההיא ברכה משום דחידוש הוא לו שלא נהנה מהאור היום עכ"ל מהרא"ק. י"כ שחל אפי' בחול מברכין על האור לפי שאסור להשתמש בי"כ באור כמו בשבת. ולית הלכתא כר' יוחנן דאמר אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת. ולא מברכין אבשמים דביום כפורים $ אם חל י"כ בשבת מברך במוצאי יה"כ אבשמים. (וכן בתשב"ץ סי' ל"ד) (מהרא"ק) בין כיפור לסוכות אין נופלים שאותן ד' ימים נתן הקב"ה מתנה לישראל שמוחל עונותיהם כל אותן ד' הימים ואינו מתחיל למנות עונותיהם אלא מיום ראשון של סוכות שנא' ולקחת לכם ביום הראשון ר"ל ראשון הוא לעבירות. מדרש:$ ליכא אבוד נשמה יתירה וגם בי"כ לא מצינו שחוזר ושורף אש של גיהנם ששובת שהוא שובת בשבת וחוזר ושורף במוצאי שבת עכ"ל. אם הוא מוצאי י"כ בשבת אומרים ויתן לך וא"א ויהי נועם. במגנצ"א ובווירמייש"א אומרים למנצח שני הימים דבין אסרו חג די"כ ובין ערב סוכות. כשחל שבת בין י"כ לסוכות אין מזכירין נשמות ומפטירין וידבר דוד שירה נגד שירת האזינו דקורין באותו שבת. ואין אומרים צו"ץ. וא"א ויהי נועם וסדר קדושה. אך אומרים ויתן לך: הדת וההלכה: מהלכות סוכות

מעריבים של סוכות. בליל א' אומרים אוחזי בידם. בליל ב' חג האסיף. ואם חל יום ראשון בשבת מחליפים. בליל שמיני עצרת אומרי' שמיני אותותיו. בשמחת תורה אומרים את יום השמיני. ואומרים אל נא בשני הימים

דרש מהר"י סג"ל מיד לאחר יום כפור $ לעולם יום ראשון של סוכות הוא ט"ו תשרי ולא חל באחד דימי אד"ו כמו ראש השנה. ויום שהוא ראשון של ראש השנה הוא ראשון של סוכות: $ יעסוק כל אדם לעשות סוכתו משום שנשלמו ימי תשובה ויום ראשון שנכנס לחטא ח"ו יקדים את עצמו לאתחולי במצוה כדי לקיים ילכו מחיל אל חיל. וכן העיד שפעם אחת חל יו"כ ביום ה' ולמחרתו בע"ש איקלע מהרי"ל לעיר (של מהר"מ). ומצאו שמהר"ם סג"ל הי' עוסק בסוכתו והיה מתקנה מכל וכל ולא רצה להאזין אל מהר"י סג"ל ואל שאר עם שבאו לדון לפניו ואמר הואיל ואתא מצוה לידך לא תחמץ וכן לשון א"ח. במוצאי י"כ מתעסקים במצות לולב וסוכה ואין עושין עונות. דרש מהר"י סג"ל לכך צוה הקב"ה לעשות סוכות בתשרי ולא $ בערב סוכות כשם שאין אומרים תחינה כך אין בו למנצח. ואם הוא ביום שני אומרים אל ארך אפים: $ בניסן. אף ע"ג דכתיב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. משום דאם עושים בניסן לא הוי היכר המצוה כ"כ דמאן דרואה יושב אז בסוכה יאמר עריבת סוכה עליו דימות החמה נכנסים. אבל בתשרי נכנסים ימות הגשמים וכולן נכנסים לבתיהן וישראל הם קובעים דירתם בסוכה ודאי לעשות רצון אביהם שבשמים ט"ע צוה מצות סוכה סמוך לי"כ שצריך להיות נע ונד מביתו לסוכה ודומה לגלות שהוא מכפר נמי עונות. ט"ע משל לשנים שעמדו בדין ויוצאים הנוצח שמח ביותר והנצוח יוצא בפחי נפש. כך ישראל עמדו לדין ואין ידוע מי נצח צוה הקב"ה לישראל לשמוח במצות סוכה ולולב להראות לכל שהם נצחו. והארבעה מיני לולב נוטלין בחג משום דאותם מינין צריכין מים ביותר ומכל שאר מינין וסוכות חג הוא שדנין על המים. אמר מהרי"ל דיותר טוב שיעשה אדם ג' מחיצות שלימות לסוכה ממה שיעשה ד' מחיצות רעועות כשאין לו דפין כל צורכו.