מהרי”ל (מנהגים) קא

אמר את השם הנכבד והנורא מפורש ואמר להם תטהרו. ואתה בטובך מעורר לעדת ישרון מזריק מקטיר ומטיב להתרגל בעבודה. ואין לומר מקטיר מטיב וזורק משום שזריקה קודמת הוא לכ"ע. ומה שהוקדם במחזורים היינו משום האלפ"א בית"א והקטרה קודם הטבת הנרות כרבנן ולא כאבא שאול דאמר מטיב ואח"כ מקטיר אבל דברי הכל זורק ברישא ואח"כ סמוך לו יסד הפייט עוד יפיסו לדישון פנימי ומנורה עקב קטורה. והיינו כאבא שאול דמטיב ומקטיר אח"כ. ותו יסד בסמוך לו פירש הקטיר והטיב והקריב היינו כרבנן דאבא שאול וכן מוקי בגמ' רישא וסיפא רבנן ואמצעית' אבא שאול ולא חש לפי שמדקדק לומר שכל העבודות יהיו בו. מזין עליו מחטאות שהרי מכל חטאות שהיו שם היו מזין עליו וכן אי' בגמ' ז' ימים קודם י"כ היו מזין עליו מכל חטאת הבא. כשאמר מהרי"ל ויעבור וכן כשאומר חטאנו או כשהזכיר ירושלים היה כופף ראשו ומשתחוה. וכן כשאמר האדרת אמהר"י סג"ל צבור אינו רשאי לומר האדרת כל ימות השנה רק $(מסוד חכמים בי"כ מסיימין בק"ק דמגנצא פני מלך מוחל וסולח לעונות):$ ביה"כ. אכן היחיד רשאי לומר מתי שירצה. בתפלת מוסף שאומר האוחז היה מהר"י סג"ל מסדר הפסוקים כי מקדישך כו'. שהיה שייך לומר המשפט והאוחז שתי התיבות בנשימה אחת כדפי' הג"ה במהרא"ק בסדר אמיץ כח וכך היה מונה י"א ג"פ וגם כתיב כן ביש מחזורים א' לאחר מעלה אחת ומטה שבע. ב' אחר כמעשה דם פר. ג' לאחר והזה מדם שעיר אבל מהר"ט היה מקובל ממה"ר מושי"ל שאין לומר אותו וכך היה מונה שהוא בין הזה מדם שעיר ובין ושב וכללם. אך יש לצרף ושב וכללם עם דלעיל מיניה. ואין לומר וכך היה מונה רק ב' פעמים השאר דלעיל וכך קבלה בידו מן הרב הנזכר. ואמהר"ט שנ"ל הטעם דהא במשניות מונה ד' פעמים וכך היה מונה כו' דהא אצל כפרת פנים שייך שתים וב' פעמים גבי כפורת דב' פעמים ז' הזיות היו מבפנים דהני והניח ודם הפר נטל וכו' ומכאן דין פרוכת מבחוץ דגם שם היו ב' פעמים ז' הזיות נמצא בין הכל ד' פעמים וכך היה מונה שהיה לו לומר מן הדין ולא אשכחן בשום מחזור רק שלשה לכך אמר מהר"ט דאין לומר וכך היה מונה רק שתי פעמים האחד לאחר ומטה שבע. והשני אחר כמעשה דם פר דזה היו על כרחך הזיות דכפורת דבפנים ומחרוז רהט והניח כו' מתחיל הזיות פרוכת מבחוץ ובזה תיקן הפיוט לשונו דיסד דקמי פרוכת יז כמשפט כפורת. וכיון דאמר יז כמשפט כפורת משמע שר"ל שאצ"ל וכך היה מונה דגבי פרוכת, או היה לו לומר ד' פעמים כדמפרש במשניות והפייט אומר זה כמשפט זה כוונתו שאין לומר גבי פרוכת עכ"ל הג"ה. ומצא מהרי"ל בסוף ימיו ד' פעמים דאמר אליבא סדר המשניות קעביד ומקום הרביעי דגבי פרוכת כאשר מצאתי לעיל בפירוש אחד מקומו ודוק אמרי' פ"ק דיומא חד לחובת היום וחד למוסף ופירש"י ההוא דסדר אחרי מות אינו קרוי מוסף דלא כתיב גביה מלבד חטאת הכפורים כדכתיב בכל המוספים מלבד עולת הבקר דמשמע זה מוסיף על עולת דבר יום ביומו

אמר מהר"י סג"ל שמכאן נראה בעיניו מה שנוהגין במגנצ"א שאומרים סליחות בתפלת יוצר שנתייסדו על עבודת י"כ כגון איך אשא ראש אפס מזיח. וכיוצא בהן דלא מיתקרי מוסף אלא חובת היום גופי' ולא כאשר כתב המרדכי שאין לומר ביום כפורים סליחות שנתיסדו על העבודה עד למוסף כי אז היתה עיקר עבודת היום. בסליחה אכפרה פני מלך רב. וז"ל בהנדויין עט להתייפ'. אמהר"י סג"ל בזה טועים העם דלא יודעים פתרונו. ורש"י פי' במס' יומא במשנה אמר להן הממונה הנדויין מפשתן של ארץ (הינ"ד) והיא ארץ כוש כדמתרגם יונתן היהפוך כושי עורו (הינדווא"ה) ואמר שהיא ארץ (אינדיון), ועוד יסד באותה סליחה הנזכר בכל י"כ בעוד עמנו אל בקרות הגבר נתמלאת העזרה מישראל. אמהר"י סג"ל שהקשה לכמה גדולים והא איתא