מהרי”ל (מנהגים) ק

כשאר כל קרובץ. ש"צ אומר אין ערוך אליך הכל בניגון של אאפיד נזר. ליושב תהלות לרוכב ערבות. מסטין בכבל אסור בפ"ה קדושה דמוסף א"א בה שום קרובץ עד לבסוף להיות לכם לאלהים אומר אליך תלויות עינינו דבקדושה של יוצר. במוסף אומר וגם תערב כמו לנעילה. מהר"י סג"ל היה אומר אנא השם חטאתי כו'. אנא בשם כפר נא כו' דכשהיה כהן גדול מתודה ביום הכפורים אז היה מזכיר את השם בכנויו וכשהיה מתפלל אנא כפר נא מזכירו ככתבו. ולכך נהגו החזנים לומר אנא בשם כפר נא בבי"ת ר"ל בשם המפורש. ואנא השם חטאתי בכינויו וכ"כ מהר"ם. מהר"י סג"ל אומר די"ל אנא בשם כפר נא לעונות כו' ואין לומר סלח נא מחל נא דמשנה שלימה היא פרק אמר להם הממונה אנא בשם כפר נא ולא יותר. רש"י פ"ק דיומא אנא השם חטאתי וכו' אמהר"י סג"ל דיש אומר עויתי כו' וסי' חע"ף כחכמים דר' מאיר וכן קודם על חטא אומר חטאתינו עונותינו פשעינו ודוגמת זה בא"ח. ליושב תהלות לרוכב ערבות ולא אמר הפסוקים דקודם הרהיטים רק פעם אחת מי לא יראך מלך הגוים וגו'. בסליחה דאיך אשא ראש הי' אומר מהרי"ל טרייתא חיצון וכפור לשון המשנה שעיר הנעשה בחוץ וי"כ מכפר. אמהר"י סג"ל שכל ימיו פליאה בעיניו מפני מה אנו מאריכין בפיוטים של שעיר הפנימי יותר מעל שעיר המשתלח והלא הפנימי לא היה מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו שנאמר וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ואותו עון לא נמצא האידנא דמקדש בעו"ה אינו. ושעיר המשתלח הוא המכפר על כל עבירות שנא' והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואמר מהר"י סג"ל דנראה לו לתרץ דכפרת המשתלח תלויה בשעיר הפנימי דאי לא נעשה עבודת פנימי $ סדר וידוי דכ"ג היה חטאתי עויתי פשעתי כחכמים ופסק רב כוותיה פרק הממונה וטעם דפשעים אלו המרדים ובתחלה להתוודות על השגגות ואח"כ על המזידות. וכן בדוד אמר בסדר הזה חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בשלמה המלך ע"ה חטאנו והעוינו רשענו ומשה רבינו ע"ה דנקט בסדרו נושא עון ופשע וחטאה בקש שיעשה להם לישראל מזידו' כשגגות ודוק. מהרא"ק המפטיר בי"כ אין לחתום מלך מוחל וסולח אתה. אלא אומר ודברך מלכנו כו' כי מה טיבה של מחילה אצל ס"ת אך חותם בא"י מקדש השבת וישראל ויום הכפורים. וא"א לששון ולשמחה. ומזכירים נוחי נפש לחיי עד ואם שבת אומר יקום פורקן במיימ' כתב כל י"ט שחל בשבת אומרים יקום פורקן מלבד י"כ. ואב הרחמים א"א אבינו מלכנו אלא ליוצר ולמנחה:

אמר מהר"י סג"ל שמנהג הוא שכל אחד ואחד מזכיר נשמות אבותיו ביום כפור בשעה שאומר ההפטרה ומניח צדקה בשבילם והוא נהג גם כן להזכיר כל רבותיו שלמד בפניהן:

$ כתיקנה היתה מעכבת כפרת המשתלח וכן איתא בהדיא בגמ' במס' יומא נמצא כל מה שמבקשים על הפנימי הרי הוא כדי להכשיר בו את המשתלח ועוד תירץ מהר"י סג"ל דקדושת המקדש לא נתבטלה עדיין דכתיב הנשאו פתחי עולם ר"ל שקדושתן לעולם ולפיכך נקרא בית עולמים נמצא הנכנס עדיין בטומאה במזיד חייב כרת. ובני ח"ל מבקשים להתכפר על בני ארץ ישראל אם טמאו המקדש דכל ישראל ערבים זה לזה וראיה דאומר כל אדם על חטא כסדרו אף אם ברור לו שלא עשה כמה עבירות הכלולים בו אלא מתפללין זה על זה. אומר בהסליחה מלאכות התבנית. אמר מהרי"ל אשר העיד מה"ר משה נואנמר"ק על מהרמ"ו סג"ל כשהיה אומר ביה"כ אנא השם היה משמיע את קולו ברם וטעמא שילהי פ"ק דיומא כשהיה כהן גדול אומר אנא השם היה קולו נשמע ביריחו. ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מירושלים ליריחו עשרה פרסאות. אמר ג' פעמים בחרוז הזה וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע רום מעלה אחת ומטה שבע וכך היה מונה כו' ריצה הזיות כמעשה דם פר. וכך היה מונה. כך היה רגיל רוב ימיו והשנה טרם נתבקש לישיבה של מעלה אמר וכך היה מונה ד' פעמים ומקום הרביעי לא נתפרש לי רק לסוף מצאתי בפירוש אחד מקום הרביעי אחר שסיים וצג חוץ לבודלת ולהחזיק מנהגיו העתקתי לך הג"ה ממנהגי מהרא"ק $ פסוקי קרבנות דמוסף של י"כ עיין לעיל:

$ דלפניך ודוק ותמצא המנהג כהוגן. ולא אמר החרוזות שביניהם ושתים בנחת וכו'.