מהר"ף צח

וגם מעכ"ת נר"ו כבר הודה לי בזה עד כאן לשון מר: מ"ש דדילמא ספיקא דדינא וכו' כבר כתבנו דמר הוא דמעייל נפשיה לספוקי ולית ליה מקום לספיקיה: ומ"ש דהאי ספיקא בחול אזלינן לקולא כבר כתבנו דלדברי דמר דמספקא ליה אי איתא גם בחול אית לן לספוקי ולא מקילינן לעשות המילה החמורה והיקרה והחמודה בענין דלא מקיימינן מצותה אלא גם בחול היה צריך להמתין עד זמן דמקיים בה מצות מילה ודאי בלי ספק: ומ"ש וכבר כתבנו אי הוי ספיקא דדינא אם יחול ע"פ בשבת וכו': מר קאמר להאי מלתא מסברא דנפשיה ולית ליה שום ראיה לדבריו אלא אדרבא איפכא הוי: ומ"ש וגם מעכ"ת כבר הודה לי בזה: אני לא ידעתי היכן מצא מר במה שכתבתי שהודיתי לו בזה ואין לי להאריך כי אם בתפלה ובתחנה לפני שוכן מעונה שיצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן נב שאלה לרודוס כדת מה לעשות בס"ת שנקרע קרעים שיש להם תיקון כדין התורה שלא נקרע אלא שלש שיטות או חורים שיש ביריעות ורצה לתקנם ליתן להם מטלית מבחוץ ותקנו אותם בזה האופן שנתנו גויל אשר אינו מעובד לשמו מבחוץ וכתבו מבפנים על החור ועל הקרע אם יש להכשיר זה הספר בחזקת כשרות במה שנדביק מטלית גויל דק מאד מבפנים במקום הכתיבה ולכתוב עליו ולעשותו לכתחלה בטענה דאנו אומרים המטלית שמבחוץ היא לחזק וכמאן דליתיה דמי או צריך שיהיה המטלית של מבחוץ דוקא גויל כשר וזה לדוחק שכבר נעשה על ידי אחרים זאת ועוד אם יש ליתן קלף כשר מבחוץ וליתן מבפנים גויל דק ולכתוב עליו: או יריעות אשר המה פסולות לגמרי כי אין להם תקנה אם יש להם תקנה ליקח מיריעות ס"ת אחר כמדתו וליתן בס"ת זה: עוד זאת שאילתא ביריעה אשר נמצא כתוב הה"א אחרונה של שם ההויה חוץ לשיטה: ועוד יריעה אחרת חציה של ה"א אחרונה בשיטה וחציה חוץ לשיטה אם יש להם תיקון להוציא השם כולו בהקליפה דקה או נפסול היריעה: ואם זה דוקא כשהה"א כולה חוץ לדף אבל כשהיה חציה חוץ לדף וחציה בתוך הדף אם כשר אם לאו והכל יורנו רבינו וישלח לנו תשובה במהרה כי חוסר הספרים במדינה עושה רושם: עוד זאת שאלתא ביריעה אשר נמצא בה הה"א אחרונה של שם ההויה נמשכת עד סוף השיטה וכתובה כזה ה אם היא בחזקת ה"א גמורה וכשר או היא בחזקת דל"ת ויש לה תיקון על הכל יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים: תשובה אשיב על ראשון ראשון מה ששאלת על הקרעים כתב רבינו בעל הטורים ז"ל בי"ד סי' ר"ף ז"ל ס"ת שנקרעה היריעה למעלה או למטה בגליון ונכנס עד שני שיטין בתוך הכתב יכול לתופרה והוא שלא יעבור הקרע על האותיות בענין שישתנה צורת שום אות אבל אם עבר הקרע לא יתפור ע"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל וכך הסכימו כל הפוסקים וכן העלה רבינו הגדול על שלחנו הטהור בסימן ר"ף וז"ל ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות א' או תשתנה צורתה או תחלק עכ"ל. וכתוב בהגה ואם נחלק שום אות ע"י הקריעה פסולה ולא מהני מה שמהדקו מאחריו ע"כ וזה פשוט הוא דכיון שנחלקה האות ע"י הקרע ונפסדה צורתה הלכה לה האות ולא מהני חזרת צורת האות ע"י מה שמהדקו דהא ע"י ההידוק נעשית עתה אות ואנן בעינן וכתב: הא למדנו דלא הותר לתפור אלא כשהקרע נכנס בין תיבה לתיבה או בין אות לאות שלא נפסדה צורת שום אות: וכתב עוד רבינו בעל הטורים שם וז"ל נכנס הקרע בתוך שלש שיטין אם העור מעובד בעפצים יתפור שאז התפירה אינה ניכרת כל כך ואם אינו מעובד בעפצים לא יתפור אע"פ שאין הקרע עובר על הכתב ומרן רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל העלה כלשון הרמב"ם ז"ל ואין כאן מקום להאריך בזה: וכתב עוד רבינו בעל הטורים שם ז"ל ושאל א"א הרא"ש להרמ"מ אי שרי לטלות עליו מטלית מבחוץ ולדבקו בדבק ודעת א"א הרא"ש ז"ל היה נוטה להתיר והרמ"מ אסר ע"כ וטעם הרמ"מ שאסר לדבק בדבק כתב מרן בשמו כיון דס"ת קורין בו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ותמיד גוללין אותו ומהדקין אותו יש לחוש פן יתפרד הדבק ויקרע יותר ע"כ: הא למדנו דדעת הרא"ש ז"ל אע"ג דקרע הבא בתוך שלש לא יתפור אפילו הכי יכול לדבק: ודע שכפי טעם דהרמ"מ שאסר לדבק דחייש לשמא יתפרד הדבק ויקרע יותר לע"ד נראה דלפי טעם זה לא מהניא התפירה אלא כשהיריעה חזקה דתוכל לסבול המשיכה דזה מושך לכאן וזה מושך לכאן אבל כשהיריעה ישנה אינה יכולה לסבול שום משיכה וזה נר' לחוש ונראה דמשום הכי אמרינן בגמרא הא דאמרי בשלש אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא אבל חדתתא לית לן בה וזה נראה לחוש העין אבל כשטולה עליה מטלית אדרבא המטלית מחזקת את היריעה ומוסיפה בה כח לסבול המשיכה יותר מהתפירה ואני כבר נסיתי בזה ומצאתי שהטלאי מחזיק את היריעה אפילו היא ישנה. ונראה שזו היא דעת הרא"ש ז"ל שבמקום שאמרו לא יתפור התיר לטלות עליו מטלית מבחוץ: ודע שהטלאי יהיה על זה האופן קח גומא לבנה זכה ושרה אותה במים עד שתימס ותהיה עבה יותר מעובי הדבש דכשתקח ממנה באצבע תהיה נמשכת כחוט וקח עור דק אפילו של חול והדבק אותו באותה גומא מאחורי היריעה וזה דבר נאה ומתקבל