מהר"ף צז

בגמרא מאי האי האי איסורא דאורייתא והאי איסורא דאורייתא כלומר וכי היכי דבחמור אזלינן בספיקיה לחומ' הכי נמי בקל אית לן למיזל בספיקיה לחומרא. וכיון שכן האי ינוקא שיצא ראשו חוץ לפרוזדור ושהה הגוף לצאת יום או יותר דמנינן ליה ח' ימים משעה שהוציא ראשו ומהלינן ליה. זה מורה דלית לן שום חשש למילה קודם זמנה וכיון שכן נימול אפילו בשבת ולית כאן שום חשש ע"כ לשוני הרי ברור בלשוני שלא כתבתי בענין לימוד האיסורין זה מזה לא בק"ו ולא במדה אחרת שום רמז כלל אלא לענין קיום המצוה הוא שכתבתי שאנו מצווין לעשות המצוה כמצותה ושאנו מוזהרין מלעשות המצוה שלא כהלכתה ולפיכך כל היכא דאיכא חשש בטול מצוה אזלינן בספיקא לחומרא: ואפילו לפי דברי מר מי קלה בעיניה מצות מילה החמורה שדוחה שבת ושנכרתו עליה שלש עשרה בריתות ובשבילה נברא העולם ובה אנו ניצולין מדינה של גהינם ובה אנו נגאלין וחייבין עליה כרת ובה תלוי תלמוד תורה ואלמלא היא לא היינו ראויין לקבלת התורה ומ"ש מר אין מתיישב תירוץ זה דריהטא דלישנא משמע שלא בא השואל ביום השבת שאילו כך היה היה ראוי לומר מהו למימהל האידנא כיון דביום השבת גופיה קאי אני אומר האי שואל שליח ערטלאי ורמי מסאני אם שואל זה לא ידע לדבר דברים בעלמא נבקש ממנו שידקדק בדבריו ולע"ד דקדוקים אלו לא דייקינן אלא כשאנו מוציאים עצמנו דחוקים הרבה בענין כדי ליישב הענין אנו מדקדקים דקדוקים דכל דהו כדי ליישב הענין אבל בענין שהיא הלכה רווחת בלי קושיא ובלי דוחק מה לן לדקדק דקדוקין דלא צריכי: ומ"ש מר ולע"ד שפיר דייק מימריה דרבא דכשתיעשה המילה ביום השבת כדקא סבר השואל הרי באותה שעה המילה שלא בזמנה ע"כ מרי דאברהם יהא בעזרו מאי האי דקאמר מר דהא לא מדייק שפיר אלא לדידן בתירוץ שני דאוקימנא לה שיצא ראשו בערב שבת מבעוד יום ממש והשואל אתא ביום שבת שהוא יום תשיעי להוצאת ראשו דכשתיעשה המילה באותה שעה שבא השואל לשאול כבר עבר זמנה והוי מילה שלא בזמנה אבל לדברי מר דאוקי שהולד בערב שבת מבעוד יום הוציא ראשו ואתא השואל בתוך שמנת ימי המילה לשאול אם תיעשה בשבת התשובה הנכונה בזה שהיא כעכן הוה ליה לרבא לומר האי יצא ראשו מערב שבת נימול בערב שבת דהכי הלכה כפי הענין גם לדברי מר האחרונים ולפי מאי דהוה סלקא דעתיה דמר בתחלה הכי הוה ליה לרבא לומר האי הוציא ראשו מערב שבת והוי ספק מילה בזמנה: ומ"ש מר בענין מילה שנעשית בתוך שמנה דכיון דמ"מ לא בעי הטפת דם ברית הא מיהא אית בה צד מעליותא: ואנן לא ידענא מאי מעליותא איכא במה שאמרו רבותינו דחשיב כמחתך בשר בעלמא כמחתך. בידו וברגלו ואינה מצוה כלל וגוי דלא כשר למימהל אי איצטריכנא מלתא למימהל בתוך ח' גוי עביד לה לכתחלה אפי' יש ישראל ולא חיישי' למידי כיון שאין בה שום צד מצוה כלל וממה שאינו צריך הטפת דם ברית לא איריא דהא דאינו צריך הטפת דם ברית לאו משום דאית בה צד מעליותא אלא משום גריעותא הוא דהוה ליה מעוות שאינו יכול לתקון משום הכי לא בעי הטפה דבשלמא כל אינך דמתני' כי עביד להו קודם זמנם בידו לתקן שיחזור ויעשה בזמנם ועביד מצוה כהלכתה אבל מילה כשמל ופרע קודם זמנה מאי אית ליה למעבד תו בזמנה שהמילה כבר נעשית כולה ומעוות שלא יכול לתקון הוא והטפת דם לא מעלה ולא מורדת הכי הוא אליבא דמאי דאית ליה לא בעי הטפה: ומ"ש ותו דהך תוך שמנה דידן עדיפא טובא מתוך שמנה ימים דעלמא וכו'. דנ"ד אית בה צד מעליותא דהוו שמנה להוצאת הראש: כבר כתבנו ונתבאר בדברינו דלאו דוקא צד מעליו' אלא כולה מעליותא ולא אית בה שום צד חשש דגריעותא אלא בזמנה היא כמצותה בסיני וכהלכתה ודוחה את השבת ולית כאן שום פקפוק: וכבר נתבאר ג"כ דלסברתיה דמר דמספקא ליה לית ליה למימר דאית בה שום עדיפות דכל עוד דמספקא ליה לענין שבת אי הוי יום ח' להוצאת הראש מילה בזמנה הוא הדין לענין מילה עצמה אלא א"כ יודה מר על כרחו לענין שבת דהוי מילה בזמנה: ותמיהא לי ממר דמספקא ליה לענין שבת דהא כתב מר דבשאר דינא חשוב כילוד לגמרי ומנינן ליה משעה שהוציא ראשו וכיון דחשוב כילוד לכל מילי ואפילו לענין דאית ביה עונש כרת אכן מאי שנא שבת דחיישינן לה דהא איסור כרת חמור טובא כאיסור שבת דהא בענין חלוקי כפרה הושוו כריתות ומיתות בית דין: ומה שתמה עלי איך נתאמצתי לדחות פשרה זו דפישר מר דכשאירע יום ח' להוצאת ראשו בחול שאין בו צד פקפוק ומלינן ליה לח' ימים וכשיארע יום ח' בשבת שנדחהו למחרת וזה לשון מר ותמהתי ממכת"ר שנתאמץ לדחות פשרה זו והלא אין שם פשרה הגונה מזו דר"י והטור ודעמיה לאו קטלי קני באגמא אינון אלה הם דברי מר: ואני תמיה ממר נפלאתי מאד איך הכריח תמיהתו מדברי הטור ודעמיה. והלא רבינו בעל הטור' ודעמיה סוברים משהוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא כילוד לגמרי לכל מילי ומונין לו משעה שיצא ראשו שמנה ימים ומלין אותו אפילו בשבת והכי היא סברתין ומר הוא דפליג עלייהו: ומ"ש מר ואפילו לסברתיה דמעכ"ת דינא דידן אלא מיפריך שכבר תרצנו דדילמא ספיקא דדינא אי בעינא שמנה ימים מגמר לידה או אם יספיק שמנה ימים דיציאת ראשו חוץ לפרוזדור ולכן בחול מהלינן ואזלינן לקולא אך ביום שבת שאיסורו חמור דחינן למילה למחרתו וכבר כתבנו לעיל אי הוי ספיקא דדינא אם יחול ערב פסח להיות בשבת מילת בנו מעכבתו מלאכול בפסח אף על גב דאין לו תקנה כלל למול אותו ולא מקיים ביה קרא המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו.