מהר"ף צה

לאו מן התורה כדכתב הרמב"ם סוף פ"י מה' מ"א וכשתקנו חז"ל לתקן פירות הנקחים מעם הארץ לא חייבו להוציא מהם רק תרומת מעשר בלבד משו' שיש בה עונש מית' ולא חייבו להוציא מהן מעשרות משום דאיסורי' לא הוי אלא בלאו בלבד ועיין בתו' י"ט ריש מסכת דמאי הרי שיש לחלק בין איסור קל לאיסור חמור ומצינו בריש מסכת יבמות ריש דף ה' דאפילו בלאוין מחלק ביניהם שמיקל התלמוד בלאו דהקפה משום שאינו שוה בנשים דנשים ליתנהו בהקפה ולקמן בדף ח' תופש התלמוד במושלם ואמר כמה פעמים דאע"ג דקי"ל דעשה דוחה לא תעשה היינו דוקא לא תעשה שאינו חמור אבל ל"ת שיש בו כרת לא דחי ולעיל מהך בעי תלמודא אשכחן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא ל"ת שיש בו כרת היכא אשכחן ולבתר הכי לקמן ריש דף ז' מוקי תלמודא אליבא דקס"ד ואמר דעשה דוחה לא תעשה גם שיש כרת ויהיב טעמא ואמר דכיון דעשה דוחה לא תעשה והלאו הוא חמור מן העשה שהרי לוקין על איסור לאו ואין לוקין על בטול עשה אם כן מה לי חומרא זוטא מה לי חומרא רבא. ונראה דאין מכאן ראיה שלא לחלק בין האיסורין לפי דהאי אוקמתא הוי דקא ס"ד ולא קס"ד קאי ולא אוקמתיה קיימא ושיטת התלמוד דלקמן מוכחת כן שתופס במושלם דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת איברא דבס' כריתות סימן קס"ג מסיק בכללו דעשה דוחה לא תעשה אף שיש בו כרת ומייתי לה מהך דהכא וצ"ע תו אשכחן בכללים דכשהעשה הוא חמור מאד הוא דוחה יותר מדאי משום חומרתו גם דין הק"ו יוכיח ואם אתה אומר מה לי איסור קל מה לי איסור חמור א"כ בטלת כל קלין וחמורין שבתורה ומ"מ בין כך ובין כך הרי בקשנו חבר לנ"ד ומצאנו לו דין הדמאי: ומ"ש מעכ"ת ביישוב לשון רש"י שאמר שצעק הולד מבע"י של ערב שבת דמשמע שפיר דהוה ביום ברור לתירוץ מעכ"ת דאין הכי נמי ואוקי דביאת השואל היתה ביום שבת שהיה תשיעי ללידתו ואילו היה תוך השבוע היה אומר לו שימול ביום ששי בשבת לע"ד אין מתישב תירוץ זה דריהטא דלישנא משמע שלא בא השואל ביום שבת שאילו כך היה המעשה היה ראוי לשואל לומר מהו למימהליה האידנא כיון דביום השבת גופיה קאי וללשון מתוקן כך היה ראוי לומר ההוא דאתא קמיה דרבא בשבתא אמר ליה מהו למימהל האידנא: ומ"ש מעכ"ת לאוקמת' דידן הו"ל לרבא לומר דהוי ספק מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת ולא הו"ל לומר דהוי מילה שלא בזמנה ולע"ד שפיר דייק מימריה דרבא דכשתעשה המילה ביום השבת כדקא סבר השואל הרי באותה שעה הוי מילה שלא בזמנה: ומ"ש מעכ"ת בענין מילה שנעשית בתוך ח' דלאו מצוה היא כלל והאריך להוכיח כן לעד"נ דכיון דמ"מ לא בעי הטפת דם ברית הא מיהא אית בה צד מעליותא ותו דהך תוך ח' דידן עדיפא טובא מתוך ח' ימים דעלמא דהנהו תוך ח' הרי אין שם קיום מילה בשמיני אבל בנ"ד הרי אית בה צד מעליותא דהוו ח' ימים להוצאת הראש חוץ לפרוזדור דבשאר דינא חשיב שפיר כילוד לגמרי: ובר מן דין ומן דין לדידן לא קשה מידי דיש לנו עמודי גולה לסמוך עליהם דסברי דמלין לשמיני שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור ושהיא מצוה כהלכתה לכן אני אומר דבחול מיהא שאין צד פקפוק דאיסור ראוי לנו לפסוק כוותייהו וכשיארע ענין זה ביום שבת שנדחהו למחרת מפני חומרו של שבת וזה כעין פשרה ותמהתי ממכת"ר שנתאמץ לדחות פשרה זו והלא אין שם פשרה הגונה מזו דר"י והטור ודעמיה לא קטלי קני באגמא אינון: ומה שחזר מעכ"ת וערער עלינו והפליג בדבר ואמר דכיון דאין יכול למול עד יום ח' לגמר לידה אמאי מעכבת עליו מילה זו מלאכול בפסח דאטו מי גרע אונס זה שאנס אותו הדין שלא למול ביום ח' לתחלת לידה ממי שהיה חבוש בבית האסורים וכו' לע"ד נראה לחלק באונסין דאונס דבית האסורים הוא אונס גדול דבין שיחול ערב פסח בחול בין שיחול בשבת זה האונס כחו גדול שמעכבו למול את בנו אמנם אונס זה כחו בלבד כשיחול שמיני זה ביום שבת שלחומרת השבת דוחין את המילה מפניו אבל כשיארע בתוך ימי השבוע סר כחו וחלה והיה כלא היה דמהלינן ליה מכי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור וכיון שאונס זה אינו אונס גדול שאינו נוהג לעולם לכן כשיארע ע"פ להיות בשבת המילה מעכבת עליו דלא חשבינן ליה כאנוס ואפילו לסברתיה דמעכ"ת אכתי דינא דידן לא מפריך שכבר תירצנו דדילמא הוי ספיקא דדינא אי בעינן ח' ימים מגמר לידה או אם יספיק ח' ימים דיציאת ראש חוץ לפרוזדור ולכן בחול מהלינן ואזלינן לקולא אך ביום שבת שאיסורו חמור דחינן לה למילה למחרתו וכבר כתבנו לעיל דאי הוי ספיקא דדינא אם יחול ערב פסח להיות בשבת מילת בנו מעכבתו מלאכול בפסח אע"ג דאין לו תקנה כלל למול אותו ולא מקיים ביה קרא המול לו כל זכר וגו' וגם מעכ"ת נ' כבר הודה לי בזה עד הנה מה שראיתי להתלמד בדברי מעכ"ת ושלם האדון ושלם תורתו יגדל מן העולם ועד העולם כל הימים עד עמוד כהן לאורים ותומים אכי"ר: הצעיר אברהם הלוי סימן נא וזאת היא תשובתי על מה שכתב. ראיתי דברי מר כראות פני אלהים ואשתעשע בהם כעל כל הון. וזה יצא ראשונה מדבר קדשו הביא שמעתא דפרק יש נוחלין דטומטום שנקרע אינו נימול בשבת דמספקא להו בהא דאמר קרא וילדה זכר וביום השמיני ימול אי דרשינן ליה עד שיהיה זכר משעת לידה ומספיקא לא דחי שבת וכתב מר דלפי זה מאי דאוקי בפרק הערל דטומטום שנקרע ערב פסח בין עשייה לאכילה דמילתו מעכבת מלאכול בפסח הוא אפי' שהיה ערב פסח בשבת דמעוכב הוא מספק ואפילו הכי מילתו מעכבת יולדיו. למד להוציא ראשו חוץ