מהר"ף צד

למימר דההיא אוקמתא דרבי שרבייא לא ס"ל דהוי דבר דלא שכיח דיחיה הולד שבעת ימים וראשו חוץ לפרוזדור ומשום הכי השמיטה הרמב"ם בהלכות קרבן פסח אבל מה שהשמיטה בהלכות מילה לא הוי השמטה וכדאמרן ולית לן לדחותה מהלכתא כיון דרבא הכי סבירא ליה וכמו שנתבאר בתחלת דברינו: ומה שכתב מר שכשיולד בערב שבת בשעת צאת הכוכבים שראוי לחוש לדעת אם יצא ראשו חוץ לפרוזדור קודם לזמן זה ודאי כל חרד לדבר ה' ראוי לו לחוש לזה ולא לנולד בערב שבת בלבד אלא בכל ימי השבוע ראוי לברר ולדעת אם יצא ראשו מבעוד יום כי היכי דתיעשה המילה בזמנה ולהוי ידיע ליה למר שהרבה פעמים תהיתי בקנקני המילדות לראות אם בקיאות בפרוז' ומצאתי שאינן יודעות מאומה ולא ידעתי שם לפרוזדור בלשון ערבי או בלשון לעז להבינם או שאבין מהם אלא הערביות אומרות אם אלולד תנזל ותנפתח ויכרוג אלצגיר וכן הם דברי הלועזות זהו מה שיודעות ואינן יודעות ד"א ולע"ד נראה כפי דברי הרמב"ם בפ"ה מהלכ' איסורי ביאה ומדבריו בפי' המשנה בפרק כל היד על משנת משל משלו חכמים באשה וכו' כר' שמה שאומרות המילדות שהאם נפתחת ויצא הולד הוא פי צואר הרחם דהיינו הפרוזדור ומכי יצא ראשו חוץ לאותו פתח הרי יצא ראשו חוץ לפרוזדור ומאותה שעה הוא חשוב כילוד ואין להאריך שנראה דבר זה פשוט למעיין בדברי הרמב"ם ז"ל בשני המקומות הנזכרים ומבין שניהם יהיה הענין פשוט: ועכשיו אני שמח כעל כל הון שבדבר שכל ימי הייתי מצטער עליו שאין מבין עכשיו מצאתי דברי מר און לי לכן ישא ויתן מר בדבר עם בעלי ההוראה ויסכימו ויכתבו ויחתמו בסייעת' דשמיא אשתדל לתקן דבר זה במקומנו ולאפס פנאי לא העתקתי דברי בתיקון סדר כראוי כאשר עיני מר תחזינה מישרים. לכן בבקשה ממר יעתיק זה הקונטריס וישלחהו לי ואיני כמזהיר אלא כמזכיר ואין לי להאריך כי אם בתפלה ובתחנה לפני הנותן לאדם דעת שיתן בנו דעה ובינה והשכל להבין ולהשכיל בדברי תורתו ויצילנו מכל מכשול ומכל עון מעתה ועד עולם אכי"ר: הצעיר יעקב פראגי מהמה סימן נ וזה מה שהשיב הרב כמה"ר אברהם הלוי נר"ו הכתב מכתב אלהים הוא שכתב מעכ"ת על דברינו בההיא דפרק יוצא דופן בההיא דמהו לממהל ינוקא בשבתא ויהיו דבריו אלה למשיב נפש ולעת עתה אבא בדרך קצרה כנוקף זית לתרץ פירכי אלימי אשר אבניה ברזל ואיישב ג"כ קצת דקדוקים ולא אשים פני לתרץ כל דקדוק ודקדוק כאשר שערי תשובתם פתוחות כשער ההיכל תוקף דברי מעכ"ת שקרא אחרי מלא הוא שהוכיח מההיא דפרק הערל ומדברי רש"י ז"ל שמיד שהוציא ראשו הולד חוץ לפרוזדור דחשיב כילוד ומיד בר מילה הוא ומשום הכי מילתו מעכבת את יולדי' מלאכול בפסח. וכתב עוד מעכ"ת שאין לחלק ולומר דלענין מילה היקלו למול בשמנה משיצא ראשו חוץ לפרוזדור ולענין שבת יש להחמיר שאם יש לחוש לענין שבת כן יש לחוש לענין מילה שאין לחלק ולהקל בין איסור חמור לאיסור קל ע"כ תורף דברי מעכ"ת בקיצור ולרווחא דשמעתא ניגמור גמרין דפרק יש נוחלין ריש דף קכ"ז על טומטום שנקרע ונמצא זכר רב שיזבי אמר אף אינו נימול לח' דאמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול עד שיהא זכר משעת לידה רבי שרבייא אמר אף אין אמו טמאה לידה ופירשב"ם שאינו נימול לשמנה לדחות שבת כדדרשינן ביום השמיני ביום אפילו בשבת ובגמרא מותי' על רבי שרבייא ממתניתין דהמפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה ואילו רבי שרבייא לא חשיב לה כלל יולדת לא לטומאה ולא לטהרה וסליק בתיובתא ובתר הכי מותי' נמי על רבי שיזבי דאיהו נמי דריש לענין מילה עד שיהיה זכר משעת לידה ומשני תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא ופירש רשב"ם תנא דמסכת נדה ספוקי מספקא ליה אי האי וילדה זכר להכי בעינן דלהוי זכר משעת לידה בין לגבי טומאה בין לגבי מילה ואזיל לחומרא ורבי שיזבי נמי לחומרא קאמר דלא דחיא מילתו שבת דדילמא דרשינן וילדה זכר עד שיהא זכר משעת לידה וכו' עכ"ל: נקוט מהא דהא דאין מילת טומטום דוחה שבת אינו מדין פשוט אלא בשביל ספק. ובפרק הערל כד בעי לאוקומי דפעמים מילת בנו מעכבת לאכול בפסח אע"פ שנשחט בפסח כראוי ומוקי לה בגווני טובא וחד אוקמתא מנייהו מוקי לה רב כהנא בריה דרבי נחמיה כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני ביני פי' שהיה לו שמנה ימים שנולד וקודם שנשחט הפסח עדין לא נקרע ונשחט הפסח כראוי ואחר השחיטה נקרע ונמצא זכר שנמצא מילת בנו מעכבת עליו אעפ"י שנשחט הפסח כראוי: והנה אם יארע ערב פסח להיות בשבת הרי למדנו שאין מלין אותו בשבת משום חומרת חילול שבת והוא מעוכב לאכול בפסח דדילמא שפיר הוה מצינא למימהליה בשבתא ואין לו תקנה אע"ג דלא מקיים שפיר קרא דהמול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וא"כ דכוותה אית לן נמי למימר גבי יציאה דחוץ לפרוזדור דאף אם תמצא לומר דבחול מלין אותו לשמנה דהוצאת ראש חוץ לפרוזדור דלא בעי' שמנה ימים ברורים לענין מילה בשבת צריך להחמיר שתהיה כולה לידה בשבת: ועוד י"ל דספוקי מספקא לן לענין מילה אי בעינן כולה לידה גם בחול דדילמא בעינן שיהיה ראוי ליעשות מילה מבן יומו וכי לא נפיק כוליה גופא הרי שאין יכול ליעשות לו מילה ולכן אם חל הך שמיני בחול מקלינן ומהלינן ליה אך אם חל בשבת ראו להחמיר וכבר אשכחנא דוגמא לזו בדין דמאי דקי"ל דעמי הארץ לא נחשדו על התרומה גדולה אי משום דאית בה עונש מיתה אי משום דמתקן בכל שהוא דחטה אחת פוטרת את הכרי אמנם על מעשר ראשון ומעשר שני נחשדו אע"פ שיש בהן איסור תורה דאינהו נמי טבלי ויש באכילה