מהר"ף צג

צריך להטפת דם ברית ולכך אין מטבילין אותו דאינו גר עד שימול ויטבול ועוד ראיה מההיא דפרק הערל דפליגי רבי אליעזר ורבי שמעון ורבנן בגר שנתגייר כשהוא מהול אם נמול ביום או בלילה אלמא כולהו מודו דצריך הטפת דם ברית. ונראה דהיינו טעמא דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה והקשה הרב שמשון ז"ל א"כ קטן שנימול תוך שמנה יהיה צריך הטפה כיון שהיתה לו ערלה ונימול שלא בזמנו ואינו כן מדאמרינן בשלהי פרקין דהיכא דקדם ומל של שבת בערב שבת דלא ניתנה שבת לדחות ועוד דגר שנולד כשהוא מהול לא יהא צריך הטפה ולא פלוג ופירש הוא הטעם משום דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה וכן מוכח מדאיצטריך ערלתו למעוטי קטן ודוקא בקטן דגלי גלי ובגר דלא גלי לא גלי ע"כ: הרי לך בהידיא לר"י שפסק כרב דס"ל הלכה כת"ק דאמר תינוק שנולד כשהוא מהול לבית הלל אינו צריך הטפה יליף מנה לגר שנתגייר שמל בגיותו דאינו צריך הטפה ואי אמרת דמילה בתוך זמנה דאין צריך הטפה הטעם הוא משום דהוי מילה מעליתא א"כ ליכא למילף מקטן שנולד כשהוא מהול לגר שמל בגיותו דשניא טובא דשאני קטן דהוא בר מילה אע"ג שנולד כשהוא מהול לא גרע מנמול בתוך שמנה ואפשר דעדיף מנמול בתוך שמנה דאיכא למימר מן שמייא מהלוה מה שאין כן בגוי דלאו בר מילה ואין מילתו מילה כלל וגם מדברי ר"ש שהביא הרא"ש מוכח בהידיא דלא תליא מניעת ההטפה משום דהוי מילה שהקשה על הטעם שכתב הרא"ש לדברי ה"ג דקטן שנולד כשהוא מהול דאין צריך הטפה משום דלא היתה לו ערלה אבל גר שהיתה לו ערלה צריך הטפה. הקשה הר"ש דלפי הא דאמרת דתלי צריכותא דהטפה משום שהיתה לו ערלה ומשום הכי בגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם א"כ קטן שנמול בתוך שמנה יהא צריך הטפה שהרי היתה לו ערלה ואינו כן דהא חזינן בגמרא דקאמר קטן שנמול בתוך ח' אינו צריך הטפה דלא ניתנה שבת לדחות הרי השוה קטן שנמול בתוך ח' לגר שנמול בגיותו וכי היכי דקטן שנמול בתוך שמנה אין צריך להטיף ממנו דם ברית הכי נמי בגר שנמול בגיותו ואי איתא דקטן שנמול בתוך שמנה דלא צריך הטפה הטעם כדקאמר מר דהוי מילה מעלייתא לא הוה מקשה מידי דשאני קטן דלא צריך הטפה דבר מילה ואיקיים ביה מצות מילה מה שאין כן בגר שנמול בגיותו דלא אקיים ביה מצות מילה כלל: אלא לאו שמע מנה דלא כדקאמר מר אלא כדאמרן. דנמול בתוך שמנה דלא צריך הטפה הוא דהוי מעוות שאינו יכול לתקון וכמו שלמדנו מתשובת הרשב"א שהביא רבינו הגדול בסימן רס"ד ומדברי הרא"ש ז"ל בפר' רבי אליעזר דמילה וכיון שכן על כרחין צריך לומר דמה שכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל ולפי זה צ"ל שמה ששנינו וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר דמשמע שאם עשו בלילה פסול לא קאי אמילה אלא אאינך לאו למימרא דמילה אפילו עשאה בלילה כשרק שהרי מרן לה דבריו שכתב ואפשר שהם סוברים שאינו צריך להטי' כדברי הרשב"א והרא"ש שהעתקנו משמע דהם הם דבריו והם הם דברי הרא"ש והרשב"א ז"ל. אלא הכוונה לומר דמילה אינה בכל מילי דכללא דמתניתין ביאור הדברים דפשוט הוא דכל אינך דמיתנו במתניתין אם עשאן בלילה אינן כשרים וצריך לחזור ולעשות ביום וכמו שכתב מרן מפשטא דמתניתין משמע שאינו כשר ואם כן ס"ד אמינא דכי היכי דבכל אינך דמתניתין אם עשאן בלילה צריך לחזור ולעשותן ביום הכי נמי מילה שעשאה בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ביום דהא מילה איתנייא בהדייהו על דא הוא דאתא מוהריק"א ז"ל לאשמעינן דהאי דדייקא מתניתין דאם עשו בלילה דצריך לחזור ולעשות ביום לא קאי אמילה אלא אאינך דמילה לא שייך בה עשייה אחרת דכבר נעשית כולה ולא מחסרא מידי ומעוות לא יוכל לתקון הוא מה שאין כן בכל אינך דמה שעשה בלילה יש בידו לחזור ולתקן ביום: ומה שכתב מר איברא דפשטא דשמעתתא משמע כדבריהן דמונין ח' ימי המילה מתחלת לידה ויש לדחות דבכי האי גוונא מילת בנו מעכבת ולית לה תקנתא כלל שאין יכול למול עד יום שמיני דגמר לידה ומעכבת עליו לאכול מכיון דהוי ח' לתחלת לידה יש בו קפידא בנדון זה אני אומר מאריה דאברהם יהא בעזרו לא ידענא מאי האי דקאמר מר דהאי דחייה לית בה מששא דכיון דאינו יכול למול עד יום שמיני דגמר לידה אמאי מעכבת עליו מלאכול דאטו מי גרע אונס זה שאנס אותו הדין שלא למול ביום ח' לתחלת לידה ממי שהיה חבוש בבית האסורין דההוא אונס מצילו ממניעת עשיית הפסח ואכילתו ואע"ג שהוא יום שמיני ודאי וזמן מילה דהא אוקמתא דרבא היא שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסו' בשעת שחיטה וביני וביני יצאו ומשום הכי חשבינן להו ליתנהו בשעת עשייה ונראין הדברים ק"ו השתא ומה אם היה ערב פסח יום שמיני להידיא וזמן מילה ממש אפילו הכי כיון שהיו חבושים ואין ספק בידם למול לא קרינן ביה המול לו כל זכר ואין מילתו מעכבתו כ"ש וק"ו כששורת הדין מעכבת עליו שלא למול ביום שמיני לתחלת לידה דהרי זה חשיב מחוסר זמן ואין זמן מילתו ביום זה מחמת ספיקא דדינא דפשיטא דאין סברא לומר דחשוב בר מילה ומילתו מעכבת: ומה שכתב מר דיש פנים לומר כן דאילו הוה הך דרב שרבייא כפשטה ושיוכל למול בו ביום לגמר שמנה דתחלת לידה לא הוו שתקי מנה הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרא"ש דעסקי בהך שמעתא דהתחלת לידה לענין ספיקא דבין השמשות ולמ"ד נראה אדרבא משם ראיה דכיון דלא מספקא להו אלא לענין הזמן שהוא בין השמש' שהוא ספק יום ספק לילה ומשום האי ספק הוא דדחינן להוציא ראשו חוץ לפרוזדור ואמרי' האי מילה שלא בזמנה היא ולא דחיא שבת הרי משמע בהידיא שאם בשעה שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור לא היה בה ספק יום ספק לילה לא הוה מספקא לן מידי: ומה שכתב דרבי שרבייא אוקי מתנית' אליבא דתנא וליה לא סבירא ליה זה אי אפשר לאומרו דכיון דאמוראי משתדלין להעמיד הברייתא לא משבשתא היא אלא הלכתא היא. אלא אי אית לן למימר הכי אית לן