מהר"ף צ

עוד כתב הרב ב"י שרבינו ירוחם והרמ"ה ז"ל סוברין כן ומוכחי למלתייהו משמעתתא דפרק הערל. והך דפרק הערל איתא דף ע"א ע"א דבעי תלמו' למימר דיש פעמים דמילת בנו מעכבת עליו מלאכול בקרבן פסח אע"ג דשחיטתו היתה כראוי וכהלכתו ומוקי לה בגווני טובא ולבתר מוקי לה רב שרבייא כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור ופרש"י וכבר עברו ז' ימים ומההיא שעתא הוה ליה ולד דקי"ל במסכת נדה יצא ראשו הרי הוא כילוד והשתא בין עשייה לאכילה יצא הגוף והוה ליה זמן מילה עכ"ל: איברא דפשטא דשמעתתא משמע כדבריהן שמונין ח' ימי לידה מתחלת לידה ויש לדחות דבכי האי גוונא מילת בנו מעכבת ולית ליה תקנתא כלל שאין יכול למול עד יום שמיני בגמר לידה ומעכבת עליו לאכול מכיון דהויא ח' לתחלת לידה וזמן התחלת לידה יש בו קפידא בנדון זה ויש פנים לומר כן דאילו הוה הך דר' שרבייא כפשטה ושיוכל למול בו ביום לגמר שמנה ימים דהתחלת לידה לא הוו שתקי מינה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דקא עסקי בהך שמעתתא דהתחלת לידה לענין ספיקא דבין השמשות ואעיקר מלתיה דר' שרבייא איכא למימר דאוקי ליה למלתיה דתנא דכיצד יתכן שתהיה מילת בנו מעכבת עליו האכילה ושנעשית השחיטה כמצותה בכי האי גוונא ולר' שרבייא לא ס"ל הכי ובעבור כן השמיטוה בדין המילה ועוד השמיטה הרמב"ם ז"ל בדין קרבן פסח: כללא דמלתא אע"ג דישבנו גרסתנו ופי' רש"י בראיות וסברות מ"מ אין שם הכרח גדול לדחות דברי הטור ודעמיה דריהטא דשמעתתא מוכחא כוותייהו ולכן הנכון שבפסקים בזה הוא שאם חל שמיני דהתחלת לידה בתוך ימי החול יש לנו לסמוך על דברי הטור ודעמיה לעשותה לאותו מנין כיון דקי"ל שאם הקדים למול בתוך שמנה דהויא מילה מעלייתא ואין צריך להטיף עוד ממנו דם ברית בשמיני: אמנם אם יחול יום שמיני זה דתחלת לידה להיות בשבת צריך לחוש לגרסתנו ולפירושו של רש"י שדבריו בזה באו ברורין הרבה ולא לעשותה בשבת דקנגע בחילול שבת לדעת רש"י מה גם לפי הטעמים שכתבנו בזה ומוטב לדחות מילה זו מזמנה בשבת אליבא דהטור ודעמיה ולא לחלל שבת אליבא דרש"י ולכן מאחרין אותה עד לאחר השבת והנראה לע"ד כתבתי: וכשבאתי עד הלום נתתי אל לבי לדעת מנהג מוהלין שבעיר וחזינא דלית בהו דחש להסתכל בתחלת לידה ואינם מונין שמנת ימי מילה רק לגמרה של לידה ושאלתי להם למה לא יחושו לדין פשוט שכתוב בש"ע ויהי הדבר הזה בעיניהם כתורה חדשה אך זקנים שבדור שחו לי שלא רצו הראשונים ליכנס בתגר זה לדקדק אחר יציאת ראש הולד ומספיק להם לידע גמרה של לידה שהוא דבר ברור ואף שתהיה נעשית המילה ליותר משמנה אין לחוש וכשמעי עמדתי מרעיד שמזה נמשכה להם קולא וחילול שבת שפעמים שמוציא הולד ראשו קודם לשבת וגמר הלידה הוא בשבת ומלין הולד בשבת שלא במקום מצוה ומאז זירזתי אותם לכשיארע שיולד התינוק עם יציאת הכוכבים בליל שבת או מעט אחריו שיבדקו אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מקודם השבת ושאם יארע כן שידחו המילה לתשיעי שהוא יום ראשון בשבוע ונצטוו המילדות על כך אך כשיולד הולד ביום שבת ברור או בחצי הלילה אין לחוש כל כך שהוצי' ראשו חוץ לפרוזדור קודם לשבת לפי שכשמשתהא הולד כ"כ זמן בפרוזדור הוא ואמו באין לידי סכנה גדולה ואף המדקדק ומזדרז בכי האי גוונא נמי לעמוד על תוכן הדברים תבא עליו ברכה אכי"ר והנראה לע"ד כתבתי: שפל אנשים והוא הצעיר אברהם הלוי סימן מט תשובה גרסינן ביבמות פרק הערל דף ע"א בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו שמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא אמר רבי זירא תא שמע אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשייה ומילת עבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל אז אז לגזירה שוה בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה כגון דזבנינהו ביני ביני אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה היכי משכחת לה לאו דאתילוד בין עשייה לאכילה ושמע מינה ערלות שלא בזמנה הוייא ערלות. אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהילא הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שחלצתו חמה דיהבינן ליה שבעה מעת לעת ושלמו ליה שבעה מעת לעת בין עשייה לאכילה רב פפא אמר כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא ואתפח ביני וביני רבא אמר כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין רב כהנא אמר כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני רבי שרבייא אמר כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור ומי חיי והתניא כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת הכא במאי עסקינן כגון דזנתיה אישתא אישתא דמאן אלימא אישתא דידיה אי הכי כל שבעה בעי אלא דזנתיה אישתא דאימיה ואי בעית אימא היכא דלא מעוי אבל היכא דמעוי מחייא חיי (נ"א הני מילי היכא דאינו מעורה וכו') ופרש"י ז"ל כגון שהוצי' ראשו חוץ לפרוזדור וכבר עברו שבעה ימים ומההיא שעתא ה"ל ולד דקי"ל במסכת נדה יצא ראשו הרי הוא כילוד והשתא בין עשייה לאכילה יצא הגוף וה"ל זמן מילה ע"כ. הרי מדברי רש"י נראה ברור דרבי שרבייא ס"ל כרבא דפרק יוצא דופן דכתב ומההיא שעתא הוה ליה ולד דקי"ל במסכת נדה יצא ראשו הרי הוא כילוד וכתב עוד והשתא בין עשייה לאכילה יצא הגוף והוה ליה זמן מילה הרי ברור דבשעה שיצא הגוף תכף ומיד בר מילה הוא ומהלינן ליה ומשום הכי מילתו מעכבת את יולדיו מלאכול בקרבן פסח ולדברי מר שכתב דלגרסת רש"י בפרק יוצא דופן ופירושו שם ס"ל לרבא דולד שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור ושהה הגוף לצאת יום או יותר דלא מנינן ליה שמנת