מהר"ף פט

עובדא דאמר ליה לרבא מהו לממהל ינוקא בשבתא וכו' נתתי אל לבי לבלש בדין זה וזה מה שכתבתי עליו אם יכשר בעיני מעכ"ת יעבור על הדברים וישיבני דבר כי באלה חפצתי להשתעשע בדברות קדשו וגם שמעתי שהקריה הומה עליו אמש בענין זה ושלומו יגדל מן העולם ועד העולם אמן ואמן: גרסינן בפרק יוצא דופן דף מ"ב ע"ב ההוא דאתא קמיה דרבא אמר ליה מהו לממהל בשבתא אמר ליה שפיר דמי בתר דנפק אמר רבא ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא אזל אבתריה אמר ליה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה שמעינן ולד דצויץ אפנייא דמעלי שבתא ולא אתייליד עד שבתא אמר ליה האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין את השבת ע"כ ופירש"י ז"ל ס"ד כלומר אפש' שאין זה האיש יודע שמילה בשבת מותרת אלא ודאי ספק אירע בו דצויץ שמעתי את הולד צועק בתוך המעים מבעוד יום של ערב שבת עכ"ל: ולפי גירס' זו ופירושו של רש"י משמע דצעק הולד מבעוד יום גדול דאכתי לא נכנס כלל לספק בין השמשות דלישנא דאפניא הוא מלשון הכתוב כי פנה היום כי ינטו צללי ערב שמחצות היום ולהלן השמש פונה לצד מערב להשתקע וזהו פירוש דאפנייא דמעלי שבתא דרוצה לומר כשמתחיל היום להפנות לצד מערב וכן מוכח מתוך התרגום של אונקלוס שתרגם בפסוק בנימן זאב יטרף באחסנתיה יתבני מקדשא בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא קורבנא ובעידן רמשא יהון מפלגין מותר חולקהון משאר שבטייא הרי שתרגם בפניא על קרבן תמיד של בין הערבים שמצותו מכי ינטו צללי ערב עד סוף השקיעה. וכן תרגם ג"כ בפסוק והיה לפנות ערב ירחץ במים דטבילת בעל קרי ויהי למפני רמשא יסחי במיא וטבילת בעל קרי הויא ביום ברור כדאיתא בהידיא בפ"ב דמגלה נמצינו למדין דמאי דקאמר שצעק הולד אפניא דמעלי שבתא לא היה בבין השמשות רק בעוד היום גדול לגמרי והשואל נסתפק אי חשיבא הצעקה למופת שהוציא הולד את ראשו חוץ לפרוזדור או לא דדילמא צעק והוא עדנה בתוך המעים וחשב לפי דעתו שאם נחשוב ענין זה כיציאת ראשו חוץ לפרוזדור דחשבינן ליה כילוד לגמרי לענין התחלת שמנת ימי מילה ולא משגיחין כלל אעפ"י שתהיה הלידה לאחר יום או יומים. והשיב לו רבא דצעקת הילד הויא מופת על שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור אמנם לא מפני זה יהיה תחלת מנין השמנה ימים מאותה שעה רק לידה זו שנגמרה בשבת הויא לה כמילה שלא בזמנה שאינה דוחה את השבת ונקטינן בה חבלא בתרי רישין וכאן וכאן להחמיר שאם חל שמיני דגמר יציאה בתוך ימי השבוע משהינן למילה עד שיהיה שמיני לגמר יציאתו ואם חל שמיני זה בשבת נדחה ונאחר אותה עד לאחר השבת ואע"ג דלשאר מילי חשבינן ליה כילוד גמור מכי יצא ראשו חוץ לפרוזדור שנשתהית גמר יציאתו לימים מרובין אח"כ כגון לטומאת לידה שמתחיל החשבון מכי יצא ראשו חוץ לפרוז' וכן לענין טומאת מגע מת שאם נגעה המילדת בראש הילד שבפרוזדור מתטמאת ולא אמרינן דהויא טומאה בלועה. מ"מ לענין מילה יש להצריך שמנה ימים ברורין מגמר הלידה ולענין מילה בשבת יש להקפיד יותר דליהוי כולה לידה תחלתה וגמרה ביום שבת ברור וטעמא יש לומר בזה משום דנתן לה הכתוב קצב שמנת ימים למצוה מן המובחר לא פחות ולא יותר ואי אמרת דניזיל בתר תחלת לידה לפעמים שמשתהא גמר לידתו יותר משמנה ימים נמצא שכשמלין אותו לא הויא מילה בזמנה אמנם כשחל בחול מנינן לסוף לידה דמקיימינן מיהא מנין דשמנה ימים לגמר לידה ואע"פ שהם יותר משמנה לתחלת לידה אין לחוש כיון שמתאחרת ועברו עליה שמנה ימים מיקריא נמי כמצותה ומוטב לעשות כן ולא לעשות המילה לחשבון שמנת הימים דהתחלת לידה משום דלמנין גמר הלידה הויא לה מילה גרועה הרבה דאכתי בציר ליה שיעורא דשמנה ימים: והשתא מה שרצה התלמוד מקמי הך לומר דלענין חשבון תחלת ימי לידה דמנינן להו מתחלת לידה ומייתי ראיה מדין נגיעת המילדת ובתר הכי מייתי ראיה מהך דרבא אע"פ שיש בדינו של רבא שינוי מדין טומאת לידה מ"מ הא מוכח שפיר מריש מלתיה דחשיב ליה כילוד מכיון שצעק ונשמע קולו שבעודו במעים פיו סתום וטבורו פתוח וא"כ הוצאת ראשו חוץ לפרוזדור חשיב שפיר כילוד ואמנם מה שנשתנה דין המילה בזה הא קאמר משום דהויא מילה שלא בזמנה דצריכין שתהיה כל הלידה גמורה ביום השבת כדי שיהיה נמול ביום השבת: וכל זה שכתבנו אתי שפיר לפי גרסתנו ופירושו של רש"י ז"ל אמנם גרסת ההלכות והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל מוכח שספקו של השואל היה לפי שצעקת הולד היתה בשעת ספק שהיתה בין השמשות והשיב לו רבא דחשיב כילוד בבין השמשות ואם כן אין מילה זו דוחה שבת וכבר היה יודע השואל דהנולד בין השמשות דאינו דוחה את השבת אמנם ספיקו היה אי חשיבא הך צעקה כלידה או לא חשיבא ורבינו הגדול בספר כסף משנה כתב על דברי הרמב"ם לשון התלמוד דגרסתנו ופיר' לישנא דאפניא דגרסתנו דהיינו בין השמשות ולא שת לבו לדקדק פירוש דאפנייא היטב ולא השגיח בפירו' של רש"י ואין דבריו ז"ל נכונים בזה ואף גם זאת דהוכחנו דלגרסת הרי"ף הוצאת ראשו חוץ לפרוזדור דחשי' לידה מ"מ יש לנו לומר דלא אמרו כן אלא כדי לדחות המילה שלא לעשותה בשבת ולא לומר שיהיה התחלת מנין שמנה ימים מתחלת הלידה ושלא נחוש לגמר הלידה אימתי היתה והיינו משום טעמא דקאמינא דקפיד רחמנא למצוה מן המובחר שתהיה בשמיני ובהך גוונא אפשר שתהיה בתשיעי בהכרח והטור ושאר הפוסקים דסברי דמנינן שמנה ימי מילה מהתחלת הלידה אין בידן ראיה מכרחת לכך והרב ב"י בסוף סימן רס"ב כתב על דברי הטור דמדאמר רבא בגמרא דהוי מילה שלא בזמנה משמע בהידיא דמונין לו שמנה ימים מיום שהוציא ראשו או ששמעוהו בוכה עכ"ל: וכבר כתבנו לעיל דאין מדברי רבא ראיה לזה כלל: