מהר"ף פה

לו מציאות אלא דכתב ועל כרחנו לומר כן שאם נאמר דשיעור דהכסי' הוי משיטהר ויעבור אור השמש לגמרי מן העולם והא לא הוי אלא לבתר ארבעה מילין מן השקיעה קשה מה שכתבנו ודאי דלפי דברי מר לא הא בלחוד קשה אלא כל הסוגייא קשיא ליה ואין לו דרך לנטות ימין ושמאל אבל לפי דרך האמת דהיא דרך ר"ת לא קשה מידי ודברי שמואל מזווגים ומיוחדין עם מה דתניא הכסיף וכו' כיון דיהיב תנאי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינוניים ממילא משמע דהאי סימן דכוכבים אינו מסור אלא לחכמים כשמואל דנהירי ליה שבילי דשמיא דבקי איזה הם הכוכבי' הגדולים ואיזה הם הבינוניים ומשום הכי נסתפקו חכמי התלמו' בדבר הזה וכדכתבו התוספות וריר"ו. ולפי זה אפי' יראו הכוכבים למאות לא יצא ידי ספק אלא הבקי בקטנים ובגדולים ובבנוניים או שיראו שלשה רצופין אבל סימן דהכסיף הוא המסור לכל אדם וזה נראה לע"ד ברור שאין בו ספק: והנה מר הניח בדברי הגאונים הנחה מונחת דפליגי אר"ת ולא שת לבו לשני גאוני ישראל שהם הרז"ה והרשב"א ז"ל שכתבו בשם הגאונים כר"ת ובפרט בשם ר' האיי גאון דסבר כר"ת וטרח מר הרבה ונשתדל בכל עוז להעמיד דברי מוהרמא"ש דסבר בדברי ר' האיי דפליג אר"ת שכרו כפול מן השמים שכר טרחו בידו ואע"ג דלא הועיל שהרי כל הסוגייות עומדות כנגד מר לחומות ברזל. ולא עוד אלא למה דבר מר דומה למציל מיד הזאב ומניח בפי הארי הנה לפי הנחה שהניח מר בדברי הגאונים קשיא לר' האיי מדידיה אדידיה דהא לסברת מר דר' האיי סבר דמיד משתשקע החמה הוי בין השמשו' וכמו שכת' מהרמא"ש בשמו קשיא והא כתב הרשב"א בפירוש וגם הרז"ה דהגאונים ס"ל כר"ת וגם כתב הרשב"א בשם ר' האיי בעצמו כסברת ר"ת וא"כ קשיא לר' האיי מדידיה אדידיה וידוע דקושיא דקשיא לרב מדידיה עצומה היא מאד מדקשיא ליה ממקום אחר ואין להאריך: כתב מר וז"ל נשאר עלינו לישב לדעת הגאונים דהא איסור חמץ מתחלת שעה שביעית שכבר הלכה החמה ונראית בכיפת הרקיע שש שעות ונשאר שש שעות להעלם גופה מן העין והשתא בשלמא לדעת ר"ת ניחא וכו' אכן לסברת הגאונים קשה טובא דאין תחלת שעה שביעית דערב פסח אינה חצי היום שהרי יש מלפני ההנץ שיעור שעה אחת וחומש שעה שנחשב מן היום וכו' ואיך חז"ל הקלו ודחו זמן איסור החמץ לאחר מחצית היום והקלו באיסורין ע"כ לע"ד מהא לא קשיא דכיון דסבר גבול היום מעלות השחר ועד השקיעה חלק אותו זמן לי"ב שעות ובסוף השש שעו' הראשונות הוא חצי היום ובהכי אין כאן קולא אלא אדרבא חומרא היא אבל הנראה לע"ד אי קשיא הא קשיא דהא אמרינן בגמרא חצי שש וחצי שבע חמה באמצע הרקיע וכיון שכן לא משכחת לה חצי שש וחצי שבע באמצע הרקיע אלא א"כ יהיה גבול היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים דהיינו שעה וחומש שעה קודם הנץ החמה ושעה וחומש שעה אחר שקיע' החמה או יהיה גבול היום מהנץ החמה עד שקיע' החמה דאילו גבול היום מעלות השחר עד שקיעת החמה אי אפשר להיות חצי שש וחצי שבע חמה באמצ' הרקיע וזו היא ראיה ברורה לסברת ר"ת ואין בי כח להאריך שעדין אני חולה: כתב מר ומצאתי להרלנ"ח בפירושו בפ"ב מה' קדוש החדש שמאריך הרבה ומיישב דעת הגאונים: ראיתי דברי הרלנ"ח ז"ל בפ"ב מה' קדוש החדש ולא הזכיר גאונים כלל אבל ייחס סברא זו דמיד אחר שקיעת החמה הוי בין השמשו' להרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל וכתב שהרא"ש לא הזכיר דברי ר"ת ואנו כבר כתבנו בקונטריסי לשון הרא"ש דתעניות שמביא דברי ר"ת וסביר' ליה כוותיה וכבר ישבנו בקונטריסי דברי הרי"ף והרמב"ם בטוב טעם ודעת עוד ראיה עתה נוספת ששקיעת החמה שכתבו הרי"ף והרמב"ם היא סוף השקיעה בהלכות חנוכה כתב הרמב"ם אין מדליקין נרות חנוכה קודם שקיע' החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין: מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר ע"כ וכך הם דברי הרי"ף ז"ל על כרחין לפרש האי שקיעת החמה דגבי הדלקת נרות חנוכה היינו סוף השקיעה שהיא אחר מהלך ארבעה מילין מכמה טעמי דתחלת השקיעה כשגוף השמש נכסה מעל הארץ אי אפשר דהא עיקר מצותה היא שיאירו הנרות וע"י שיאירו מסתכלין בה' וזוכרים הנס ואיכא פרסומי ניסא ובתחלת השקיעה עדין אור השמש גדול בעולם ושרגא בטיהרא מאי מהנייא וכמו שכתבו הגהות המרדכי בפ' במה מדליקין וכ"ש שעיקר התקנה היא שידליקו בחוץ שאין מחשי' אלא אחר זמן רב אחר שקיעת החמה ועוד דקאמר זמנה הוא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ומפרשי לה הרי"ף והרמב"ם שהוא כמו חצי שעה אחר שקיעת החמה. ואם הוא אחר תחלת השקיעה אי אפשר לומר שבכמו חצי שעה כליא רגל מן השוק דלא כליא רגל מן השוק אלא אחר שתחשך ודבר זה ידוע אין צריך להביא ואפילו הכי אביא מאי דאמרינן בגמ' תניא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ואמרינן בגמרא עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רב' בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכלייא ריגלא דתרמודאי. ופרש"י ריגלא דתרמודאי שם אומות מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכין בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירין בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונים מהם הרי דכלייא ריגלא דתרמודאי הוא אחר שהולכין בני השוק לבתיהם משחשכה דהיינו צאת הכוכבים שמתעכבים אח"כ התרמודאי בכדי שילכו בני השוק לבתיהם ואם יצטרכו לעצי' יוצאי' וקונים מהם הרי נתבאר שהרי"ף והרמב"ם ס"ל שקיעת החמה הוא משחשכה שהוא סוף השקיעה. והנה מהר"ם אלאשקר בדחיותיו שדחה דברי ר"ת כתב וז"ל וגם הרי"ף כתב גבי יום הכפורים ומ"מ צריך