מהר"ף פד

בלא ראיה ולא עוד אלא הם איפכא מכל סוגיות התלמוד דמיירו בהכי ואיני צריך לכותבם ולהטריח עצמי שלא נעלם מעיני מר ועזת האהבה שאהב ללמד זכות על הרמא"ש ז"ל היא לחצתהו עד שיצא מהדרך הסלולה מכל אבן. והתמיהה הגדולה על מר שכתב ז"ל וכפי מה שכתבנו נתחזקה ונתיישרה סברת הגאונים טובא דאשכחן דנתנו סימן דכוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה אחר המחילה מכת"ר תמיהה לי טובא איך לא שת לבו לפירכא דאיתא בדברי מר הנה מר סבר דס"ל לגאונים דמיד בשקיעת החמה תחת האופק הוא בין השמשות א"כ לפי דברי מר דסבר דהאי סימן דכוכב אחד יום וכו' בו נתחזקה סברת הגאונים על כרחיה דמר צ"ל מה שאמרו כוכב אחד יום הוא שנראה הכוכב קודם שקיעת החמה שעדין החמ' זורחת שאי אפשר לו לומר כשנראה אחר ששקעה החמה שכששקעה הוא כבר בין השמשות. והשני כוכבים שעושין בין השמשות הוא כשנראו מיד עם שקיעת החמה ולפי זה קשיא טובא דדבר זה אין לו שום מציאות שיראה כוכב קודם שקיעת החמה והוא מהנמנע וגם אחר השקיעה מיד הוא מהנמנע שיראה בו שום כוכב אפילו מן הכוכבי' הגדולים כ"ש כוכבים בינוניים. עוד קשה ליה קושיא עצמית דלפי סברתיה מה צריך לסימנא דהכוכבים לא לסימן דכוכב אחד ולא לסימן דשני כוכבים דקודם שקיעה הרי כל בני העולם רואין שהשמש זורחת וידעי שהוא יום ובשקוע השמש הא אמרת דמיד הוי בין השמשות וא"כ אין אנו צריכין לסימן דכוכבים דאין לך סימן גדול וברור כסי' שקיעת השמש שהוא ברור לעיני הכל אפילו לקצרי הראו' וכיון שכן במאי נתחזקה סברת הגאונים ומ"ש מר ואם כדברי ר"ת דקאמר דלאחר עבור ארבעה מילין הוא זמנו של לילה קשה טובא דבההוא זמנה הרקיע מתמלא כוכבי' גדולים וקטנים לאין מספר ומאי טיבותיה דמר שמואל שהיה בקי בחכמת האיצטגנינות לומר שכשיראו ג' כוכבים שהוא לילה וכו' תמיהא לי ממר מאי קשיא ליה מאחר שאמרו לא כוכבים גדולים הנראין ביום וכו' אלא בינוניים וכיון שכן כל אותן כוכבים הנראין קודם עבור ארבעה מילין הם הכוכבים הגדולים הנראין ביום וטיבותי' דמר שמואל כבר ביארוה בתוספות שאפילו חכמי התלמוד נסתפקו בכוכבים איזה הם הבינוניים ומר שמואל שהיה בקי באיצטגנינות היה מכיר בהם וכ"ש במאי שנתברר לנו מדברי הרמב"ם ודברי התוכנים שהכוכבים הגדולים הם למאות והשתא דאתי מר להכי אמאי לא קשיא ליה ההיא דריש ברכות מאי וטהר טהר יומא ופירשוה עד שיטהר הרקיע מן האורה הוה ליה להקשות מדתניא סי' לדבר צאת הכוכבים והא קיימא לן דבשלשה כוכבים הוי לילה והלא קודם עת שיטהר הרקיע מן האורה מתמלא הרקיע כוכבים לאין מספר אלא מאי אית ליה למימר ע"כ אית ליה למימר כיון שאמרו לא כוכבי' גדולים הנראין ביום א"כ אותן כוכבים שנראין קודם שיטהר הרקיע מן האורה הם הכוכבים הנראין ביום. כתב מר והישמעאלים מדקדקין בדבר זה היטב שבאשמורת הבקר כשמתחיל לעלות השחר קורין אותו אלסלאם ובאותה שעה הרבה כוכבים נראין לאין תכלית ובפנות היום ויעבור אור בהיקו' השמש לגמרי קורין אותו אלעישה ובאותה שעה נראים כוכבים לאין מספר והזמן הזה שיש מאלסלאם עד ההנץ הוא שיעור שעה וחומש שעה שהוא שיעור ארבעה מילין ודכוותיה הזמן שיש משקיעת החמה עד אלעישה הוא שעה וחומש שעה וכתב עוד וכפי מונח זה השתא דחזינן דשמואל יהיב לן סימן דכוכב אחד ושני כוכבים ושלש הוא כשידקדק האדם ברקיע ויסתכל היטב וכשימצא ג' כוכבים ידע נאמנה שהוא לילה ואין סימן זה מתקבל אלא לדברי הגאונים שאומרים דלאחר השקיעה כשיעור שלשה רבעי מיל הוי לילה שאז צריך הסתכלות וכיוון הלב היטב להסתכל בכל צדדי הרקיע עד שבדוחק אפשר לו לראות שלשה כוכבים ע"כ והאמת לא ידעתי כוונתיה דמר שזכר תפלת אלסלאם ואלעישה דהישמעאלים וכתב אחר כך מה שכתב ואיני יכול להאריך ולהשיב והנה מר הביא זמן תפלו' הישמעאלי' ורצ' מר להעזר מהם ומה שכתב אינו ענין כלל לזמן תפלות הישמעאלי' אבל אני אבאר עיקר תפלות הישמעאלי' על מה הטבעו יש להם בפנו' היום ב' תפלו' הא' היא מה שקורין צלאת אל מגרב ר"ל שקיעת החמה והב' היא מה שקורין צלאת אלעשי ופי' אלעשי ר"ל חשיכה. שכן פירש רבינו סעדיה גאון ז"ל ויהי בערב ויקח לבן את לאה בתו פלמא כאן פאלעשי הנה עשי פירושו חשיכה גם הרופאים קורין לסנוירים עשי נמצא צלאת אלמגרב ר"ל תפלת השקיעה וצלאת אלעשי ר"ל תפילת החשיכה וזו ראיה גמורה לסברת האמת שהיא סברת ר"ת שבכל מקום מצינו לרבותינו שקורין סוף היום חשיכה משניות וברייתות וסוגיות וזאת התפלה של עשי של הישמעאלים היא אחר שקיעת החמה עשרים מדרגות שהיא שעה ושליש שעה שמתעכבין אחר י"ח מדרגות שהם שעה וחומש כמו שתי מדרגות נמצא שחשיכה היא אחר שעה וחומש שעה משקיע' החמה כתב מר וכפי זה צריכים אנו לומר דסי' דהכסיף העליון והשוה לתחתון הוי לילה לאו כדקס"ד וכדברי ר"ת אלא על כרחך לומר דהיינו שמתמעט האור שלאחר השקיעה ממה שהיה קודם השקיעה ועל מעט אור זה הוא דקאמר הכסיף מארי דאברהם יהיה בעזרו לא ידענא מאי קאמר שאם על מעט אור שמתמעט בתר השקיעה אמרו הכסיף איך יתרץ לפי זה הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון דהא באותו עת ולאחר השקיעה בזמן רב לא שייך הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון שאינו במציאות כלל אלא כל הרקיע כולו מאיר בשוה אין שום שינוי בין עליון לתחתון כמו שהוא נראה לעיני הכל והמוחש לא יוכחש ועוד איך יפרש הא דאמרינן בגמ' אביי אשכחיה לרבא דקא דאוי למערב אמ' ליה והתני' כל זמן שפני מאדימין א"ל מי סברת פני מזרח ממש לא. פנים המאדמין את המזרח וסימניך כוותא. ופרש"י דאוי מביט ע"ש אם יש שם אדמומית חמה ולפי דברי מר דאמר דעל אותו מעט אור קאמר הכסיף קשה בתרתי חדא אותו עת לא שייך שום ספק כדי להביט אם נשאר במערב אדמומית שהרי כל הרקיע כולו מלא אורה בשוה שאין הפרש בשום מקום זה מזה. עוד קשה דכיון דבשקיעת החמה מיד הוי בין השמשות מה שייך להביט שהרי בשקיעת החמה מיד הוי בין השמשות וקדש ליה יומא שאין לך אות ומופת גדול מזה ולא צריך להביט אלא אם שקעה החמה. ולא די ליה למר שפירש בדבר שאין