מהר"ף פג

שנעל' מן העין וישער אח"כ ג' רבעי מיל ואינו מצוי שיטע' בהשערת זמן מועט זה ואם יטעה בהשערת זמן מועט זה שלא יבחין בין מהלך אדם בינוני לשאינו בינוני הלא אין טעות זו מביאתו שיפגש בתחומה של לילה שישער שלשה רבעי מיל והם יהיו שלשה רבעי מיל ומשהו ולמרבה אם יטעה בריבעא דמיל וכיון שכן אכתי יום ברור הוא ע"כ: הנה מר הולך לשיטתו וכבר כתבנו דאין לנו עסק בטעות דאין הדבר תלוי בטעות כתב מר עוד ואין לנו עסק ליתלות בזה במחלוקת שבין חכמי ישראל ובין חכמי א"ה שהרי שיעור זה דארבעה מילין דמעלות השחר עד ההנץ ודמשקיע' עד כלות האור מן השמים הוא דבר מוסכם גם מחכמי האומות וכו' וא"כ מפני מה נשתנו ארבעה מילין דלבתר השקיעה מארבעה מילין דקודם השקיעה תמיהא לי ממר כיון דמודה מר שדבר זה מוסכם גם מחכמי האומו' איך תקע יתד בדברי מוהר"ם אלאשקר ז"ל שהרי כל דברי מוהר"מ מתחלתם ועד סופם שאין למציאות זה דאיכא ב' שקיעות שקיעת גוף השמש ושקיעת אורה אלא לדעת חכמי ישראל שסוברים שהשמש נכנס בעובי הרקיע אבל לדעת חכמי האומות שהגלגל הוא שחוזר ומוריד השמש למטה מהארץ אין לדבר הזה שום מציאות כלל בעולם וכבר הודו חכמי ישראל לחכמי א"ה ואין בדברי מוהר"ם בכל מה שכתב שום טעם אחר לדחות בו דברי ר"ת ואפי' ברמז אלא בכל מה שכתב בה נחית בה סליק להכריח שאין לדבר הזה שום מציאות ואפילו דברי רש"י פירשם על זה הדרך ובזה הוא שדחה דברי ר"ת בשתי ידים ומחא להו מאה עוכלי בעוכלא והשתא דמודה מר דדבר זה הוא מוסכם גם מחכמי א"ה הוה ליה לדחות דברי מוהר"מ בשתי ידים ולימחי להו מאה עוכלי בעוכלא ולקיים לא תכירו פנים במשפט ולא ליתלי בעצמו בוקי סריקי ולהכני' עצמו במשעול אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל: ותירץ מר ז"ל ונראה ליישב דראוי לחלק בין ארבעה מילין דקודם הנץ לארבע' מילין דבתר השקיעה לפי שאנו הולכין בזה אחר דיעות בני אדם ואחר מנהגם שהיום נתנוהו למלאכה והלילה קבעוהו לשכיבה ולניחא והכתוב מוכיח דקאמר והיום למלאכה דמשמע וכו' וקחזינא דזריזין מקדימין לעשות מלאכתן מיד בעלות השחר וכו' אכן בגמר מלאכה לפנות ערב אין מזדרזין לעסוק עד שיכלה האור מן העולם וכו' ולכן אחר זמן שקיע' כמהלך תלתא רבעי מיל שעדין האור מרובה עוסקים במלאכתם ואחר זה הם שובתים ונחים ממלאכתם ע"כ והוקשה ליה למר מההיא דריש הפועלים דאמרינן שם דזמן מלאכת פועלים מהנץ החמה ועד צאת הכוכבים ותירץ מר דהתם מיירי בפועלים העושין אצל בעל הבית אבל מלאכת עצמו הוא מזדרז הרבה וכדכתבו שם התוספות גבי בנין ב"ה דהוו עבדי מעלות השחר עד צאת הכוכבים אבל שאר פועלים לא היו יוצאים למלאכה אלא מהנץ ואילך וכו' והכא נמי איכא למימר דמלאכת אדם עצמו הוא מזדרז הרבה ועושה מלאכה מעמוד השחר ועד אחר השקיעה בכדי שלשה רבעי מיל וזמן זה הוא דיש לו דין יום ע"כ דברי מר ואני בעניי קשיא לי בהו טובא חדא מ"ש שאנו הולכים בזה אחר דיעות בני אדם לאו סברא דקרא קרי בחיל ויקרא אלהים לאור יום והגאונים דס"ל דעד שיטהר האור מן הרקיע הוי מתנחי בהו סימנא ויקרא אלהים לאור יום כמבואר בדברי הרז"ה בריש ברכות. עוד קשיא ליה למר מדידיה דלפי מה שחילק דההיא דתזרח השמש וגו' יצא אדם לפעלו היא בעושין אצל בעל הבית. א"כ היינו מדת כולי עלמא דכולי עלמא אין עושין מלאכתן ע"י עצמן אלא ע"י פועלים ואין לך אדם שעושה מלאכתו ע"י עצמו אחד מאלף ולדעתיה דמר דאזיל בתר דיעות בני אדם בקביעות גבול היום לית ליה למימ' אלא דאזלינן בתר דיעות ומנהג דרובא דעלמא ולא בתר המעט ויהיה גבול היום לדעתיה דמר מהנץ החמה עד צאת הכוכבים על כרחיה דמר וזה איפכא מסברתיה דמר: עוד קשה דלפי מ"ש מר וז"ל אבל העושה מלאכת עצמו הוא מזדרז הרבה וכדכתבו שם התוספות גבי בנין ב"ה דהוו עבדי מעלות השחר עד צאת הכוכבים וכו' קשיא ליה כיון דיליף לה מבנין ב"ה דהוו עבדי מעלות השחר עד צאת הכוכבים על כרחיה צריך ליה למילף כולה מלתא וכי היכי דבבנין ב"ה הוו עבדי מעלות השחר עד צאת הכוכבים הכי נמי העושה מלאכת עצמו עושה עד צאת הכוכבים שכן הוא הדרך ומר לא עשה כן אלא נקט מה שבחר דמסכים לדעתו והשאר הניח: כתב מר וההיא דפסחים דיהיב שיעור ארבעה מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים לא לענין איסור שבת קאמר אלא לענין עוביו של רקיע לא ידעתי מאי כוונתיה דמר אי כוונתו לומר לא מיירי בענין שבת מה בכך כיון שדנו אותו כיום גמו' ממילא הוא נידון כיום גמו' בין לענין שבת בין לכל ענין שתלוי ביום ואי כוונתו לומר הא דאמרו משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין לא לענין שיחשב אותו זמן יום אלא דוקא לומר שעוביו של רקיע כמהלך ארבעה מילין הא ליתא מר תלי תניא בדלא תניא וכי רבי יהודה יליף שיעור מהלך ארבע מילין דמשקיעת החמה מעוביו של רקיע רבי יהודה אתא לאשמעינן מלתא דאגדתא מעין מה שאמרו שם לקמן עביו של רקיע ת"ק שנה ורבי יהודה ס"ל דעוביו של רקיע כשיעור אחד מעשרה ביום דכלפי דס"ל דהשמש נכנס בעוביו של רקיע יליף לה משיעור קדומא וחשוכא דהוא אחד מעשרה ביום וזה ברור בדברי רבי יהודה דקאמר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעה מילין נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום ע"כ הרי דשיעור קדומא וחשוכא היא מלתא פסיקתא ורבי יהודה אתא למילף מינה לשיעור עוביו של רקיע וכך הם דברי רב האיי גאון שהביא הרמא"ש ז"ל כמו שכתבנו הנה הם קמי מר דוק בלשונם ותמצא כמו שכתבנו נמצא דעיקר מה שאמרו מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מילין ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעה מילין הוא לאשמעינן דהני תרי זימני הוו מכלל יומא ומ"ש ותרי גווני יציאת הכוכבים איכא לענין שבת איירי מיד כשיהיו נראין שלשה כוכבים בכל מקום שיהיה ברקיע הוי לילה אכן לענין השערת עוביו של רקיע צריך שיהיו נראין הכוכבים כשיטהר אור השמש לגמרי מפאת המערב וכו': אחר המחילה מכת"ר כל מה שכתב הוי דברים בעלמא