מהר"ף פא

היא וגם דייק מלשון מרן שכתב ולפי זה צ"ל שמה ששנינו וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר דמשמע שאם עשו בלילה פסול לא קאי אמילה אלא אאינך ע"כ מהא משמע דס"ל דמילה שעשאה בלילה כשרה. איברא דהכי משמע לכאורה לפום ריהט' אבל שמעני אדוני כד דייקינן שפיר אשכחנא דאין הדברים כמשמען הכא ולא פירש שסמך על מה שכתב וכן נראה מדברי הרא"ש בפרק ר' אליעזר דמילה וכו' וכן נראה מתשובות הרשב"א שאכתוב בסימן וז"ל תשו' הרשב"א שכתב בסי' קטן שהצריכוהו רופאים בקיאים למולו בתוך ח' מפני הסכנה ויש שם מוהל ישראל וכן גוי מי ימול אותו ואם מל אותו גוי מהו מילתו: תשובה כל מחמת הסכנה מותר שאין לך דבר עומ' בפני פיקוח הנפש ומיהו כל שמלו אותו קודם שמנה אין זו מילה אלא חתיכת בשר בעלמא ואין הפרש בזה בין גוי לישראל ואם לא גמרו את המילה כגון שנשארו עדין ציצין המעכבין את המילה או שלא פרעו יחזרו אחר שיתרפא ויטלו ציצין ויפרעו ע"י מוהל ישראל עכ"ל מדברי תשובה זו דהרשב"א שכתב דכשלא גמרו המילה יחזרו ויגמרו את המילה אחר שיתרפא משמע אבל אם גמרו המילה אין צריך לדבר אחר דאם איתא דכשגמרו המילה צריך להטיף דם ברית לא הוה שתיק מינה ומשום הכי הוא דדייק מרן דהרשב"א ס"ל דהמל בתוך שמנה אין צריך להטיף ממנו דם ברית הרי למדנו מדברי תשובה זו דהרשב"א דהמל בתוך שמנה אע"ג דאין צריך להטיף ממנו דם ברי' אפילו הכי לא משום הכי ההיא מילה הויא מצוה דלא הא בהא תליא אלא הוי כמחתך בשר בעלמא וא"כ דמה שאינו צריך להטיף ממנו דם ברית הוא משום מעוות לא יוכל לתקון. גם מדברי הרא"ש ז"ל בפרק רבי אליעזר דמילה דף קע"ח ע"ג מבוארין הדברים יפה שכתב בשם ה"ג קטן שנולד כשהוא מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וכתב עוד ז"ל ונראה דהיינו טעמא דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה. והקש' הר"ש א"כ קטן שנימול תוך שמנה יהיה צריך הטפה כיון שהיתה לו ערל' ונימול שלא בזמנו ואינו כן מדאמרינן בשלהי פירקין דהיכא דקדם ומל של שבת בערב שבת שלא ניתנה שבת לדחות. ועוד דגר שנולד כשהוא מהול לא יהא צריך הטפה ולא פלוג ע"כ הרי ברור דאיכא מאן דאמר דקטן שנימול בתוך שמנה אין צריך הטפה ואע"ג דהוא בכלל מה ששנינו וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר דמשמע שאם עשו בלילה פסול ומשמע דכי היכי דבכל אינך ששנינו צריך לחזור ולעשו' ביום הכי נמי במילה שעשה בלילה צריך לחזור ולהטיף ד"ב ביום אפילו הכי קאמר דאין צריך להטיף מטעמא דאמרינן בשלהי פירקין שלא ניתנה שבת לדחות ואע"ג דיש לדקדק ולהשיב על דבריו שנראה מהם דכל היכא דצריך הטפה ניתנה שבת לדחות עלה אין לנו עסק בזה שאינו מענייננו. מ"מ לענייננו דצריכין אנו לדעת דיש מי שסובר דאע"ג שמל בתוך ח' שאינה מצו' אין צריך הטפה דבריו אלה מוכיחין בהידיא כך ועוד דהא השוה מילה בתוך ח' לגר שנימול בגייותו דאינה מילה כלל שהרי הקש' מקטן שנימול בתוך ח' לגר שנימול בגייותו משמע דשוין הם דכי היכי דגר שנתגייר כשהוא מהול לא הוי מילה כלל הכי נמי בקטן שנימול בתוך ח' לא הוי מילה דאי איתא דבקטן שנימול בתוך ח' הוי מילה כשרה לא הוה מקשה ולא מידי דיש לומר שאני קטן דלא צריך הטפה דהא איקיים ביה מצות מילה מה שאין כן בגר שנימול בגייותו דלא איקיים ביה מצות מילה כלל אלא שמע מינה כדאמרן הילכך צריך לומר דלמאן דאמר קטן שנימול בתוך ח' אין צריך הטפה הטעם משום דהוי מעוות לא יוכל לתקון וכיון שכן על כרחין צריך לומר דמה שכתב רבינו הגדול מוהר"י קארו ז"ל ולפי זה צריך לומר שמה ששנינו וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר דמשמע שאם עשו בלילה פסול לא קאי אמילה אלא אאינך לא למימרא דמילה אפילו אם עשאה בלילה דכשרה שהרי מרן תלה דבריו אלה בדברי הרא"ש שהעתקנו ובדברי הרשב"א שכתבנו משמע דהם הם דבריו והם הם דברי הרא"ש והרשב"א אלא הכוונה לומר דמילה אינה בכל מילי דכללא דמתניתין ביאור הדברים דפשוט הוא דכל אינך דמיתנו במתניתין אם עשאן בלילה אינן כשרים וצריך לחזור ולעשות ביום וכמו שכתב מרן מפשטא דמתני' משמ' דאינו כשר וא"כ ס"ד אמינא דכי היכי דבכל אינך דמתניתין אם עשאן בלילה צריך לחזור ולעשות ביום ומילה איתנייא בהדייהו וא"כ הכי נמי מילה שעשאה בלילה צריך לחזור ולהטיף דם ברית ביום על דא הוא דאתא מרן לאשמעינן דמאי דדייקא מתניתין דאם עשו בלילה צריך לחזור ולעשות ביום לא קאי אמילה אלא אאינך דמילה לא שייך בה עשייה אחרת דכבר נעשית כולה ולא מיחסרא מידי ומעוות שלא יוכל לתקון הוא מה שאין כן בכל אינך דמה שעשה בלילה יש בידו לתקן לחזור ולעשותו ביום: ומה שכתב מר בטעם שהחמירו בסוף השקיעה סובר והולך על יסודו וז"ל אכן במיפק יומא ראו חז"ל להחמיר ולהטיל במקצתו דין ספק להחמיר לפי שמצוי הרבה להיות בו עירבובייא גדולה והטעם לפי שאין דרכן של בני אדם לצפות ולהמתין להניח דבר שמוטל עליו לעשותו ביום ולאחרו עד תכלית וגמר היום דחזקה היא שכל דבר המוטל על האדם כשמוצא זמן ראוי לעשותו הוא מקדים ועושה ואינו מניח עצמו שיכנס בעשייתו בדוחק ובצמצום יותר מדאי לאחרו עד תכלית הזמן ולא משכחת לה שהאד' יאחר את מעשהו בכה"ג רק בהיותו נחפז וטרוד וכשהאדם נחפז וטרוד הרי לבו בל עמו וכיון שכן חזקה שלא דקדק לתלות עיניו לשמים ולדקדק היטב בשקיעת החמה כדי לעשות מעשהו קודם שישלמו לו מהלך ארבעה מילין ע"כ: האמת לא ידעתי מאי דעתיה דמר במה שכתב ראו חז"ל להחמיר ולהטיל במקצתו דין ספק דמה ענין הטלת חז"ל בדבר שהוא ספק דכיון דהדבר הוא ספק הרי הוא חמור מצד עצמו ולא שייך לומר הטילו בו חז"ל חומרא ואי כוונת מר לומר דהטילו חז"ל חומרא בבין השמשות כדי שלא יבא לידי ספק וא"כ אין חומרתו מצד עצמו הא ליתא דהא קי"ל העושה מלאכה בבין השמשות מביא אשם תלוי וכיון שכן הרי הוא ספקא דאורייתא מצד עצמו שמביא עליו אשם תלוי ונתן מר טעם לדבריו וכתב לפי שמצוי הרבה להיות בו ערבובייא וכו' ומה היא הערבובייא כתב מר לפי שאין דרכן של בני אדם לאחר את מעשהו דחזקה היא שהאדם מקדים לעשות את מעשהו וכו' רק בהיותו