מהר"ף פ

אורו ומאי וטהר יומא ואיכא ביניהם שעה אחת וכמו שראה מר בקונטריסי הרי דרבינו האיי אשר סמך רבינו הר"מ אלאשקר על תשובתו ודחה דברי ר"ת בשתי ידים הוא רבינו האיי בעצמו סבר כר"ת דשתי שקיעות הוו ואם נראה למר שיותר יש לסמוך על דברי מוהר"מ אלאשקר יותר ממה לסמוך על דברי הרז"ה והרשב"א אחר המחילה מכת"ר לא זו העיר ולא זו הדרך דאין לדחות עדות הרז"ה והרשב"א ז"ל מקמי דברי תשובת רב דאינון מרי חטייא מחברי הלכות ועמדו על כל דברי התלמוד ועל כל דברי רבוותא שקדמו בפירושי הלכות התלמוד לעמוד על מכון ויסוד ההלכה וחלילה וחס שיכתבו בשם הגאונים מה שלא כתבו חלילה חליל' וחס להם דא ולא דכוותה ולא דדמי לה ואילולי דאתבריר להו דהכי היא דעת הגאונים בירור גמור לא הוו כתבי ליה ואחר המחילה מתחת עפר כפו' רגלי רבינו מוהר"ם אלאשקר אלף פעמים אני אומר דלא עיין בדברי רבינו האיי גאון לדעת כוונתם ולא עיין בענין כמו שצריך וסמך על חכמתו ואגב ריהטא ואגב חורפיה לא דק וכתב מה שכתב ודחה דברי ר"ת בשתי ידים ואני בעניי בזכותיה דר"ת האיר הקב"ה עיני וירדתי לכוונת הגאונים שנעזר מדבריהם מוהר"ם אלאשקר לדחות דברי ר"ת ופירשתי דבריהם ונתבררו דבריהם שאין דרכם דרכו דמהר"ם אלאשקר ואין כוונתם כוונתו כמו שראה מר בקונטריסי וזה שכתבתי היה די להשיב לענייננו אלא שראיתי למר דברים שלא הסכימה ענייות דעתי בהם לכן צריך אני להשיב עליהם שלא יראה שאני מודה בהם: הקשה מר קושיא עצמית ז"ל כיון שהנץ והשקיעה זמנם שוה שאור השמש מבהיק וכו' מדוע מעלות ועד הנץ לא הטילו בו חכמים שום ספק ודנו בו כדין יום ברור לגמרי ולא כן עשו בבוא השמש והעלמה וכ' שעשו בו שני גבולים מקצתו השאירוהו כדין יום ומקצתו עשאוהו כדין ספק וכו': ותירץ מר וכתב ז"ל ונראה ליישב שראו חז"ל להקל בעלות השחר והעמידוהו על דינו וראו להחמי' בסוף השקיעה והכניסוהו לכלל ספק והטעם שהעושה מצו' או טבילה שזמנה ביום כשרוצה להקדים לעשות מעלות השחר הרי הוא מדקדק ושם אל לבו ותולה עיניו לשמים לפאת מזרח ומבחין ומרגיש בעלות השחר ואינו מצוי שיטעה בכך וכו' ואם לפעמים אפשר שיטעה וסבור שעלה עמוד השחר ואינו אלא אור הלבנה הנה באמת טעות זו רחוק' וכו' ואע"פ שעל צד הזרות אפשר שיטעה וסבור שעלה עמוד השחר ועדין לא עלה אעפ"כ אין כאן הפסד מרובה ולא איסור גדול באותן הדברים שמצותן ביום אם עשאן בלילה ועל כל פנים יש בידו לתקן שאם מצא עצמו שטעה יחזור שנית ויעשה אותן הדברים ביום ע"כ אחר המחילה ממר בזה לא תירץ מאומה אין דבריו אלה מעין תיובתיה ותיובתיה באתרה קיימא דהא תיובתיה היא מהטעם דמעלות עמוד השחר דינו כיום ברור ולית ביה שום ספק ותירץ מר דהטעם דהעמידוהו על דינו ולית ביה ספק הוא דליכא לטעות שיסבור שעלה עמוד השחר ועדין לא עלה. מדבריו אלה משמע ודאי משום דליכא לטעות הוא דלא הטילו בו ספק וזו תמיהא גדולה דמה ענין הטעות לספק דהספק אינו בא מחמת הטעות אלא הספק הוא בתחילת הזמן דעמוד השחר בעצמו מצד עצמו ספק אם הוא מן היום או הוא מן הלילה נמצא אפילו לא טעה ונתברר שעלה עמוד השחר תיובתיה דמר באתריה ולמה לא יהא תחילת עמוד השחר בכדי מהלך שלשה רבעי מיל ספק יום ספק לילה מידי דהוה בסוף השקיעה ולמה יהא דינו כיום ברור ונמצא לפום תיובתא דאפילו עשה מצוה דאורייתא שזמנ' ביום אחר שעל' עמו' השח' בבירו' בתו' זמן מהלך ג' רבעי מיל יהא חייב לחזור ולעשות משום ספיקא דאוריית' לחומרא נמצא דתיובתיה דמר על עלות עמוד השחר בודאי וכיון שכן אין לנו עסק לא בטעות ולא בתיקון מה שעוות דאינן ענין כלל לתיובתיה אלא עיקר תיובתיה דמר וענינה הוא לדעת דלמה לא יהא תחילת עה"ש בכדי שלשה רבעי מיל ספק מן היום ספק מן הלילה ומה נשתנה מסוף השקיעה כיון ששני זמנים אלו שוין בשיעורם ובאין שניהם מסיבה אחת ומטבע אחד ואין להאריך שעדין אני חלש ואיני יכול להאריך: וכתב מר אם טעה ומל קודם עמוד השחר הא בידו לתקן שיחזור ויטיף ממנו וכו' ואם אירע לו טעות זו ביום שבת אין חוזר להטיף דהא קי"ל דמה שעשה עשוי ומילה כשרה היא וכן הכריע מרן בב"י ט"ו י"ד סימן רס"ב ובספר ש"ך דהרמב"ם סבור כן ואף שהרב בעל ש"ך חולק וסובר דמילה בלילה פסולה וצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ביום מ"ש אם טעה ומל קודם עמוד השחר קי"ל דמה שעשה עשוי ומילה כשרה היא וכ' אינו אלא לא הוי מילה כלל אלא כמחתך בשר בעלמא והוא תלמוד ערוך גרסינן בפרק רבי אליעזר דמילה דף קל"ז תני רבי חייא אומר היה רבי מאיר לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שתי תינוקות א' למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ער"ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל של אחר השבת בשבת שרבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר השתא רבי יהושע סיפא דלא קעביד מצוה פוטר רישא דקעביד מצוה מחייב הרי ברור דמילה קודם זמנה לאו מצוה היא ומילה אחר זמנה מצוה וגם מדברי רש"י בפירוש המשנה שם ברור דמילה קודם זמנה לאו מצוה שפי' ושכח ומל את שלאחר השב' בשבת חייב דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא ועבד ליה חבורה שלא לצורך ע"כ: ונראה דמה שהביאו למר לומר דאם מל בלילה קודם עמוד השחר דמילה כשרה היא הוא ממה שכתב מרן הריק"א י"ד סימן רס"ב וז"ל והיכא דעבר ומל בלילה מפשטא דמתני' משמע דאינו כשר ואם כן צרי' להטיף ממנו דם ברית וכ"כ הגהות מיימון ואם הדבר כן יש לתמוה על הפוסקים שלא הזכירוהו ואפשר שהם סוברים שאינו צריך להטיף. וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב בפרק רבי אליעזר דמילה שכתב דקטן שנימול בתוך שמנה אינו צריך לחזור ולהטיף וכן נרא' מתשו' הרשב"א שאכתוב בסימן ולפי זה צריך לומר שמה ששנינו וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר דמשמע שאם עשו בלילה פסול לא קאי אמילה אלא אאינך עכ"ל. וד"ק מר מדכתב שאינו צריך להטיף משמע משום דהוי מילה כשרה