מהר"ף עט

מילין דקודם הנץ הוא מן היום וכן ארבעה מילין דלאחר השקיעה הוו מן היום נמצא שהוא חצי היום בדקדוק ושיעור תלתא רבעי מיל דלר"ת שהוא שיעור בין השמשות ראוי היה לידון כדין יום גמו' אלא שעשאוהו ספק וכדכתבנו טעמא לעיל אכן לסברת הגאונים קשה טובא דאין תחילת שעה שביעית דערב פסח אינה חצי היום שהרי יש מלפני ההנץ שיעור שעה אחת וחומש שעה שנחשב מהיום ואין אחר השקיעה שיעור כמוהו רק שיעור מועט כל שהוא דשלשה רבעי מיל ואיך יתחשב תחילת שעה שביעית מחצי היום והלא היה ראוי ליכנס הרבה בשעה ששית לאסור בה החמץ שיתקיים איסור החמץ מחצי היום ואילך ואיך חז"ל הקלו ודחו זמן איסור החמץ לאחר מחצית היום והקל באיסורין זו אינה תורה

וכיוצא בזו יש להקשות עוד לסברת הגאונים ז"ל שזמן הקרבת תמיד של בין הערבים שזמן שחיטתו הוי מיד מכי משחרי כותלי בתחלת שבע וכדאמרן צלותיה דאברהם אבינו דתפילת מנחה היתה מכי משחרי כותלי כדאיתא בפרק אמר להם הממונה דף כ"ח ע"ב. ותימה דלא משחרי כותלי אלא בשכבר הלכה החמה ונראית בעולם שש שעות גמורות ועתידה ליראות עוד שש שעות גמורות ולפי סברת הגאונים הרי ארבעה מילין דקודם הנץ נחשבין מן היום ואין כנגדם לאחר השקיעה כלום ונמצא דתחילת שבע דהקרבת הקרבן אינו בין הערבים דמשמע בפלגות יומא אלא שלזה יש לתרץ דלא משגחינן בקרבן זה שיהיה מכוון בחצי היום אלא שיהא מכי ינטו צללי ערב שכבר הלכה החמה ונראית ברקיע שש שעות ותראה עוד שש שעות ולא משגיחין אם כבר עבר חצי היום והכי אמרינן בריש תמיד נשחט אמר רבא מצותו דתמיד משינטו צללי ערב מאי טעמא דאמר קרא בין הערבים בעידנא דמתחיל שמשא למערב וכו' חל פסח להיות בשבת וכו' מוקמי' ליה אדיניה וכתבו שם התוספות ז"ל וז"ל מוקומינן ליה אדיניה בשש שעות ומחצה בריש אמר להם הממונה פריך ונישחטיה מכי משחרי כותלי פירוש מתחילת שבע ומשני משום דלא מכווני עכ"ל וכפי זה אע"ג דקבעו זמן הקרבת הקרבן בתחילת שבע וזמן זה הוי פחות מחצי היום אין להקפיד בכך ומתוך כך יש לתרץ קושיא קמייתא שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות חמץ וז"ל אסור לאכול חמץ ביום י"ד מחצות היום ולמעלה שהוא מתחי' שעה שביעי' ביום וכל האוכל חמץ בזמן הזה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן פסח כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת פסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום עכ"ל. מעתה למדנו דשיעור חצי היום דאיסור אכילת חמץ בערב פסח תלוי בחצי היום דמערב שמשא שנראה מהלך השמש בעולם שהוא זמן הקרבה אע"ג דאינו חצי היום בכיוון מעלות השחר

ומצאתי להרב לוי ן' חביב ז"ל בפירושו בפ"ב מהלכות קידוש החודש שמאריך הרבה ומיישב דעת הגאונים ז"ל ובחתימת דבריו כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל לענין שבת וכל מידי דאתי מניה חומרא זמן ב' השמשו' מתחיל משקיע' החמה ואע"פ שלא נראו ב' כוכבי' אמנם לענין קידוש החודש שהדבר מסור לב"ד יש לנו לסמוך עליהם אם לא נראו שני כוכבים שעדין היה יום: ותמה אני ממעכ"ת נר"ו שלא הזכיר בקונטריסו מדברי הרלב"ח כלום שמדבריו יש ליישב הרבה מתמיהותיו של מעכ"ת שתמה על דברי הגאונים סוף דבר סברת הגאונים לא נפלאת ולא רחוקה היא ודברי הרב החסיד אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל ברורים דאזלי לשיטת הגאונים וכתבם הר"מ אלאשקר בתשובות סימן צ"ו ובודאי שהיא דעת אביו הרמב"ם והרלב"ח ייחס דעת זו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכבר הראנו פנים לסברת הגאונים יותר מסברת ר"ת ומה גם דגדול כח המנהג ואין בידנו לחלוק על המנהג כיון שיש להם על מה שיסמוכו ועינינו הרואות שבכל גלילות ישראל לית דחש להא דר"ת שבמוצאי שבת בכדי שהוא שנים שלשה מילין מדליקין את הנר בבתי כנסיות ומעולם לא מיחו בהם חכמי הדורות דמשמע דסבירא להו שסברת הגאונים עיקר ואפילו דתימא שעדין מחלוקת שקולה היא אי כר"ת אי כגאונים אין בידינו לבטל המנהג צא ולמד דבפרק רבי אליעזר ת"ר במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל לצורך מילה ואמרו שם עיר אחת הית' בא"י שהיו עושים כר"א ולא היו מתים אלא בזמנן ופעם אחת גזרו שמד על המילה ועל אותה העיר לא גזרו תו בפרק מקום שנהגו דף נ"א כי אתא ב"ב חנה אכל דאייתרא והוא חלב שבכפיף הקיבה ובני א"י אוכלין אותו ובני בבל נוהגים בו איסור ולבני בבל חייב עליו כרת ובפ"ק דחולין דף ח' ע"ב כי סליק רבי זירא אכל מוגרמת' דר' ושמו' ולר' ושמו' הוי נבלה. אשר על כל אלה אין בידינו לבטל את ישראל ממנהגם כיון שיש להם ע"מ שיסמוכו וגלילו' אלו אתרי' דהרמב"ם ודהר"מ אלאשקר מה גם דכל העולם כך הם נוהגין והמסלסל בזה ורוצה להחמיר על עצמו יעשה בצינעה ועליו תבא ברכת טוב והנלע"ד כתבתי הצעיר אברהם הלוי סימן מז תשובה

ראיתי דברי מר שכתב ותקע יתד נאמן שלא תמוט שהגאונים ז"ל פליגי על ר"ת דסבר דשתי שקיעות הוו ואני בעני תמיהא לי טובא איך מלאו לבו לומר שהגאונים ז"ל פליגי על מה דסבר ר"ת דתרי שקיעו' הוו אחר שראה דברי הרז"ה והרשב"א ז"ל שכתבו שהגאוני' ז"ל משבשי גיר' רש"י דריש ברכו' בסוגי' ממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש וכו' וגרסי אינהו בענין אחר ומפרשי לה בתרי שקיעות כר"ת כמו שראה מר בקונטריסי וכ"ת דההיא הוא דוקא לענין תרומה אבל לענין שבת לא וכדכת' כת"ר בהאי קונטריס ששלח הא ליתא דהא בפרק במה מדליקין פסק ר' יוחנן הלכה כר' יאודה לענין שבת והלכ' כרבי יוסי לענין תרומה שמע מינה דשבת ותרומה שייכי אהדדי ואין לחלק ביניהם ועוד דהרשב"א הביא בריש ברכות ברייתא דפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' חנינה וכתב שר' האי גאון מפרש לה אליבא דר' יהושע בתרי שקיעות והלכה כרבי יהושע סבר ובא השמש ביאת