מהר"ף עח

הנץ לארבעה מילין דלבתר השקיעה לפי שאנו הולכין בזה אחר דיעות בני אדם ואחר מנהגם ומצינו שהיום נתנוהו למלאכה לעשות כל אחד מעשהו הצריך לו והלילה קבעוהו לשביתה ולניחא והכתוב מוכיח כן דקאמר והיום למלאכה דמשמע הזמן מלאכה ליתיה אלא ביום וכשאינו זמן מלאכה ליתיה בדין יום וקחזינא דזריזין מקדימין לעשות מלאכתם מיד בעלו' השחר לפי שכל הלילה נחו על מטות' וסרוחים בערסותם ומצאו מרגוע לנפשותם ולכן ישכימו בבקר להזדרז למלאכתם ואע"פ שעדין אין האור ברור ואינו ראוי למלאכת מעשה אעפ"כ מהניא להו קימה זו להתעסק בצרכי המלאכה בדבר שאינו צריך אור ברור ולא בעי עייון גדול כדי שבהיות האור מתרבה יתחילו מיד בעסק מלאכתם נמצא שמיד בהתחלת יציאת עמוד השחר הוי יום לפי שראוי למלאכה וזו דרכם לפנות בקר אכן בגמר המלאכה לפנות ערב אינן מזדרזין לעסוק עד סוף שיכלה האור מן העולם בעבור שכל היום יגעו וטרחו במלאכה ולכן מיד כששקעה חמה ומעט זמן אחר השקיעה כמהלך תלתא רבעי מיל שעדין האור מרובה בעולם הם עוסקים במלאכתם ואחר זה הם שובתים ונחים ממלאכתם: ואע"ג דבריש הפועלים אמרינן דזמן מלאכת פועלים הוי מהנץ החמה עד צאת הכוכבים כדאמר קרא תזרח השמש וגו' יצא אדם לפעלו וגו' התם מיירי בפועלים שעושין אצל בעל הבית כדאיתא שם בגמ' אבל העושה מלאכת עצמו הוא מזדרז הרבה וכדכתבו שם התוס' גבי ענין בית המקד' דהוו עבדי מעלות השחר עד צאת הכוכבים דמשום כבוד בית המקדש הוו מקדמי טפי אבל שאר פועלים לא היו יוצאין למלאכה אלא מהנץ ואילך וכו' והכא נמי איכא למימר דמלאכת האדם עצמו הוא מזדרז הרבה ועושה מלאכה מעלות השחר ועד אחר השקיעה בכדי שיעור שלשה רבעי מיל וזמן זה הוא שיש לו דין יום וכיון שהוא זמן מועט בנקל יבא האדם לידי טעות ומן הטעמים שכתבנו לעיל ולכן דנו בו דין הספיקות. וההיא דפסחים דיהיב שיעור ארבעה מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים לאו לענייני איסור שבת קאמר לה אלא לענין שיעור עוביו של רקיע ותרי גווני דיציאת כוכבים איכא לענין שבת איירי מיד כשיהיו נראים שלשה כוכבים בכל מקום שיהיה ברקיע הוי לילה לענין שבת אכן לענין השערת עוביו של הרקיע צריך שיהיו נראין הכוכבים כשיטהר אור השמש לגמרי מפאת המערב אשר שם מבהיק ומאריך אור השמש יותר משאר מקומות ובאותה פאה לא יראו כוכבים אלא אחר עבור ארבעה מילין גמורים מעת תחילת השקיעה ואגב אורחין רווחנא שאם נמצא לחז"ל שבאיזה דבר לא דנו בו דין לילה רק עד שיכלה אור השמש לגמרי אין מזה סתירה לענין שבת שקדושת שבת היא בעבור שנח הקב"ה ממלאכתו בעולמו במיעל שבתא ולכן אין לנו להסתכל בזה אלא בזמן שבני אדם עוסקים במלאכתם: וכפי מה שכתבנו נתחזקה ונתישרה סברת הגאונים טובא דאשכחן דנתנו סימן לדבר ואמרו דכוכב אחד יום שנים בין השמשות ג' שלשה לילה ואם כדברי ר"ת דקאמר דלאחר עבור ד' מילין הוא זמנו של לילה קשה טובא דבההוא זימנא הרקיע מתמלא כוכבים גדולי' וקטני' לאין מספר ומאי טיבותיה דמר שמו' שהיה בקי בחכמת האיצטגנינות לומר שכשיראו שלשה כוכבים שהוא לילה והלא אפילו חשוכי הראות שיסתכלו ברקיע יעידון יגידון על כמה וכמה כוכבים שנראין לאחר עבור ארבעה מילין דשיעור זה דארבעה מילין הוא כשיכלה ויעבור בהיקות אור השמש לגמרי מן העולם וכשעובר בהיקות השמש נראים הכוכבים לאין תכלית והישמעאלים מדקדקין בדבר זה היטב שבאשמורת הבוקר כשמתחיל לעלות השחר קורין אותן אלסלאם ובאותה שעה הרבה כוכבים נראים לאין תכלית ובפנות היום ויעבור אור בהיקות השמש לגמרי קורין אותו אלעישה ובאותה שעה נראים כוכבים לאין מספר והזמן הזה שהוא מאלסלאם עד ההנץ הוא שעה וחומש שעה שהוא שיעור ארבעה מילין ודכוותיה הזמן שיש משקיעת החמה עד אלעישה הוא שעה וחומש שעה וכפי מונח זה השתא דחזינן דשמואל יהיב לן סימן דכוכב אחד ושני כוכבים ושלשה כוכבים סימן זה הוא כשידקדק האד' ברקי' ויסתכל היטב וכשימצא שלשה כוכבים ידע נאמנה שהוא לילה ואין סימן זה מתקבל אלא לדברי הגאונים שאומרים דלאחר השקיעה בשיעור שלשה ריבעי מילא הוא לילה שאז צריך השתדלות וכיוון הלב היטב להסתכל בכל צדדי הרקיע עד שבדוחק אפשר לו לראות שלשה כוכבים אבל לסברת ר"ת אין סימן זה מתקבל כלל והאמת יעיד לעצמו שזו ראיה ברורה לסברת הגאונים: וכפי זה צריכין אנו לומר דסי' דהכסיף העליון והשוה לתחתון דהוי לילה לא הוי כדקס"ד דמשמ' שיטה' ויעבור אור בהיקות השמש לגמרי מן העולם וכדברי ר"ת אלא על כרחך לומר דהיינו שמתמעט האור שלאחר השקיעה שאחר השקיעה האור הולך ומתמעט ממה שהיה קודם השקיעה ועל מעט אור זה הוא דקאמר הכסיף ועל כרחינו לומר כן שאם נאמר דשיעור דהכסיף הוי משיטהר ויעבור אור השמש לגמרי מן העולם והא לא הוי אלא לבתר ד' מילין מן השקיעה קשה מה שכתבנו דאיך בתר הכי מייתי תלמודא לסימנא דיהיב שמואל דכוכב אחד וכו' ואין לך מקום לזווג ולהשוות סימן דשמואל אלא כשתאמר דסימן זה דכוכב אחד וכו' הוא דוקא כשיהיה נראה בפא' המערב מקום שקיעת השמש שהוא שיעור ארבעה מילין והוא שיעור דהכסיף העליון והשוה לתחתון וזה דבר דלא אפשר דאם איתא דסימנא דשמואל הוי בפאת המערב היה ראוי לו ולפרש ולברר דבריו כן בפירוש ומדחזינא דסתם דבריו בסימן זה מוכח בהידיא שבכל מקום שיראו שלשה כוכבים סליק בידיה דהוי לילה והשתא שהתלמוד אחר שהביא סימן דהכסיף לידע זמנו של לילה לפי שראה שאין סימן זה ברור לכל אדם ויש טעות ומחלוקת בדבר דזה יאמר דהערב זה הוי הכסיף וזה יאמר דעדין אין הערב זה בכלל הכסיף לכן הביא אח"כ סימנא דשמואל שהוא דבר מסור לכל אדם לחכמים ולטפשים וכשמסתכלין ומכירין שיש שלשה כוכבי' ידעו נאמנה שהוא לילה: נשאר עלינו לישב לדעת הגאונים דהא איסור חמץ בע"פ הוי מתחילת חצי היום ואילך דהיינו מתחלת שעה שביעית שכבר הלכה החמה ונראית בכיפת הרקיע ו' שעו' ונשאר ו' שעו' להעלם גופה מן העין והשתא בשלמא לדעת ר"ת ניחא בתחילת שבע הוי חצי היום דד'