מהר"ף עו

יותר על מנה ק"ק וכשמגרשה נותן לה כל מה שכתב לה דע דהמנהג הזה שכותב לה סך גדול בכתובת אירוסין וכשמגרשה נותן לה כל מה שכתב לה מדין קנס אתינא עליה שהרי אפילו בשידוכין בעלמא מתחייבין זה לזה בסך גדול הרבה מאד יותר ממנה ק"ק וכל החוזר בו יפרע לשכנגדו הסך שפסקו ביניה' וכשמבטל השידוכין הוא נותן לה כל מה שכתב והטעם שכך נתחייב לה וקנו מידו וכיון שנתחייב וקנו מידו הרי הוא חייב לתת מה שנתחייב שהרי המחייב עצמו לחברו אפילו בלי שום סיבה הרי הוא חייב לתת מה שנתחייב בו הכי נמי בכתובה שכותבין עכשיו מן האירוסין וכותבין בשטר הכתוב' שנתחייב מעכשיו חייוב גמור שאם יגרשנה שיתן לה כל מה שכתב לה בכתובה וקנו מידו פשוט הוא דצריך לתת מה שנתחייב אבל אם כתב לה כתובה אירוסין ולא פירש בה שאם יגרשנה שיתן לה כל מה שכתב אינו חייב לתת כי אם מנה ק"ק אבל תוספת אין לה שלא כתב לה אלא על מנת לכונס' וזהו הדין שכתבו רבותינו ז"ל ומכאן אתה דן לנושא אשה ובירך ברכת חתנים אדעתא לכונסה לחופה וקרה מקרה שלא נכנסה דעדין חשיבא ארוסה ומגרש אותה דאינו חייב בתוספת דהאי אומדנא שאמרו רבותינו דלא כתב תוספת לארוסה אלא אדעתא לכונסה הכא לאו אומדנא בלחוד אלא הדבר ברור ומפורש שלא כתב לה אלא כתובת נישואין ובודאי אדעתא דנישואין הוא דכתב לה: סימן מו זה הכתב שלח לי הרב כמה"ר אברה' הלוי על הקונט' שחברתי על זמן בין השמשות שהוא בתחלת הספר הזה סימן א' (סי' א' נמצא קרוע וחע"ד): האלהים האדירים נודע בשערים סיני ועוקר הרים מגלה עמוקות ומגלה סתרים רוח ה' נוסס' בו לחוור וללבן הלכות סתומות ועמומות כזוהר המאורים ובכולהו בי מדרשיא קרו עליה דין גלי רזיא ומארי חטיא טוחן ומוציא סולת נקיה וכל יקר ראתה עינו שהכל בו וחושן המשפט על לבו דכולהו סיפרי דבי רב על ימינו כחותם מושיע ורב יושב אהלים רבינו תם יהי שמו לעול' אכי"ר: ראיתי מגלה עפה בין השמים ושמי השמים כלבנה יפה וכשחר נשקפה מעולפת ספירים ואמרי' ברים כזוהר הרקיע מזהירי' ע"ד אמת בדקדוק שיעור בין השמשות והבדל בין קדש לחול במוצאי שבת לא הניח זוי' שלא נתעסק בו הן בסוגיות התלמוד הן בדברי התוכנים והוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים הן בתשו' הגאונים ופוסקי הלכות וסילת ובירר ויוציא לאור משפטו ודינו וצירף וזקק וחקק והעמיד דברים המצודקים דברי ר"ת שסובר שאחר שקיעת החמה שנכסת מן העין עד שיעור שלשה מילין ורביע מיל עדין יום הוא ואחר כלות זמן זה במשך שהות שיעור ג' רביעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמה הוי לילה ולהעמיד דבר זה חזון הרבה כיד ה' הטובה עליו ודחה סברת הר"מ אלאשקר ז"ל בתשו' סימן צ"ו שכתב בשם הגאונים ורבינו אברהם החסיד בנו של הרמב"ם ז"ל דשיעור שלשה ריבעי מיל הללו שאחריהם הוי לילה התחלתם משקיעת החמה שנכסת מן העין ואני אנה אני בא אחר התייר הגדול את אשר כבר עשהו אך אמנה באתי ללמד זכות להסביר דברי הגאונים ז"ל דלא קטלי קני באגמא אינון כי ידעתי שאין ידיעתי מכרעת ואף גם זאת דילי נמי דיליה היא ומדברי מעכ"ת נתלמד לישב קצת מתמיהותיו ואבוא בדרך קצרה למען ירוץ קורא בו והרוצה לעמוד בדקדוק על הפרטים ילך לו אל הר המור ושם ימצא שלחן ערוך לפני ה' בדברות קדשו של מעכ"ת לכן אקצר ואלקט אורות וראשי בשמים מראשי פרקי' ואלהי אמת ינחיני בדרך אמת כי בו חפצתי אכי"ר: כתב הרי"ף ז"ל בשלהי במה מדליקין ת"ר בין השמשו' ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ס' כולו מן הלילה מטילין אותו לחומרא לשני ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה וכו' דברי ר' יאודה וכו' ומפרש בה רבה א"ש כרוך ותני איזה בה"ש משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ומסיים בה הרי"ף הילכך משתשקע החמה איתקדיש יומא ואסור בעשיית מלאכה אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בה"ש שלשה לילה ע"כ: וכתב הר"ן ז"ל וז"ל הילכך משתשקע החמה איקדיש יומא ואסור בעשיית מלאכה כרבה דהיינו תלתא ריבעי מילא וא"ת דהכא משמע דמשתשקע החמה עד צאת הכוכבים ליכא אלא תלתא רביעי מילא ואילו בפסח שני תניא משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין ותירץ ר"ת דשתי שקיעות הם דמשתשקע החמה דשמעתין היינו מסו' שקיעת החמה כלומר משעה שנשקע' ברקיע והיא עדין כנגד חלונה ולפי שלא עברה חלונה ועדין אינה מהלכת אחורי כיפה פני רקיע מאדימין כנגד מקומה ומשקיעת החמה דתניא בפסחים היינו מתחילת שקיעת החמה שהתחילה ליכנס ברקיע נמצא מתחילת שקיעת' עד זמן בין השמשות שהוא סוף השקיע' שלשה מילין ורביע והכי מוכח בירושלמי שאין בין השמשות מתחיל עד סוף השקיעה וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל שזה הזמן הנזכר בכל התלמוד לתוספת שמוסיפין מחול על הקדש שאי אפש' לומר שיהיה בעוד השמש זורחת על הארץ דהא תנן ובכולן ב"ה מתירין עם השמש ואי אפשר ג"כ שיהיה בזמן בה"ש שהרי תוספת אינו אלא עשה ובה"ש ספק כרת הוא וחייב אשם תלוי ובשני בה"ש חטאת שמנה אלא ודאי שזמנו של תוספת היינו מתחלת השקיעה שאין השמש נראה על הארץ עד זמן בה"ש והזמן הזה שהוא שלשה מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות מקצת ממנו בלבד עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקדש וא"ת תינח תוספת בתחילתו אבל תוספת ביציאתו היכי משכחת לה שזמן בה"ש אינו ראוי לתוספת שמן הספק הוא נאסר מבה"ש ולהלן לילה גמור הוא ועד איזו שעה יהא מוסיף והולך י"ל כענין שאמרו בירושל' דברכות דגרסינן התם ובלבד דיתחמון תלתא כוכבים דדמיין כחדא כוכבתא כלומר רצופין במקום אחד היו מפוזרין אסור בעשיית מלאכה משום תוספ' עכ"ל הר"ן ז"ל: ויש לדקדק על זה דפסחים והיא בפרק מי שהיה טמא דף צ"ד ע"א רבי יהודה אומר עוביו של