מהר"ף עה

ושכרו כפול מן השמים: וגם יורינו אם ראובן זה חייב לפרוע לה כל מה שכתב לה בכתובה עיקר ותוספת: תשובה כתב רבינו הגדול מוהריק"א זלה"ה בשלחנו הטהור אה"ע סימן קכ"ו סעיף מ"ו ז"ל בגט ארוסה כותבין דהוית ארוסתי ואם כתב דהוית אנתתי כשר עכ"ל: הדין הזה הביאו מרן בב"י בשם רבי' ירוחם ז"ל וז"ל בדף קנ"ה סוף ע"א בגט ארוסה צריך לכתוב דהוית ארוסתי ואם כתב דהוית אנתתי כתב רבי' ירוחם בח"ב דמעשה בא לפניו והכשיר וראיתו מדאמר פ"ק דקידושין הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את מקודשת נראה דארוסה נקראת אשה גם בתרומת הדשן סימן רכ"ט הכשיר דיעבד וכתב עוד שם כתב הרשב"א בתשובה וז"ל מסתברא שאם אמר להם שיכתבו גט לארוסתו ולא אמר להם שיכתבו בו דהוית אנתתי אלא שהם טעו וכתבו כן הגט כשר דארוסתו זו היא אשתו וראיה מאותה שאמרת דהרי את אשתי הרי זו מקודשת ואין אשתי כנשואתי שאילו האומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה עכ"ל הרי למדנו דאם כתב בגט ארוסה דהוית אנתתי כשר בדיעבד ונראה לע"ד דמהראיה שהביאו הרשב"א ורבי' ירוחם שמעינן דארוסתי ואנתתי כי הדדי נינהו דתניא בפ"ק דקדושין הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי הרי זו מקודשת משמע דכי הדדי נינהו מדתנא ברישא הרי את אשתי דאי הוה דיעבד גמור הוה ליה למיתני הרי את ארוסתי הרי את אשתי הרי זו מקודשת ומדשינה משמע כי הדדי נינהו ומה שכתב רבינו בארוסה יכתוב ארוסתי דמשמע דלכתחילה יותר טוב לכתוב ארוסתי הטעם הוא מפני הרואים דלאו כולי עלמא דינא גמירי ומשמע להו לאינשי דארוסתי לחוד ואשתי לחוד וכל היכא דאיכא לברורי בגט צריך לברר ולפיכך לכתחילה צריך לכתוב בגט ארוסה, דהוית ארוסתי ומינה נשמע לנ"ד הלשון המבורר הוא שיכתוב דהוית אנתתי מפני הרואים דלאו כ"ע דינה גמירי ומשמע להו לאינישי דבשבע ברכו' הרי היא נשואה ואע"ג שלא נכנס' לחופה דהכי הוא מרגלא בפומייהו דאינשי פ' נתן שבע ברכות היום לפלונית ולא אמרי פ' כנס פלונית לחופה ומשום הכי בנדון דשאלה עדיף טפי שיכתוב בגט דהוי אנתתי דהוי לשון המבורר לעלמא כיון שהוכחנו דארוסתי היינו אשתי ויש הוכחה לזה יותר ברורה מלשון הרשב"א ז"ל שכתב שאם אמר להם שיכתבו גט לארוסתו ולא אמר להם שיכתבו בו דהוית אנתתי אלא שהם טעו וכתבו כן הגט כשר דארוסתו זו היא אשתו ע"כ מדגזר וכתב דארוסתו זו היא אשתו ולא כתב הגט כשר בדיעב' דארוסתו זו היא אשתו משמע כי הדדי נינהו ועוד איכא למיד' בדברי הרשב"א שכת' ואמ' להם שיכתבו גט לארוסתו ולא אמר להם שיכתבו בו דהוית אנתתי אלא שהם טעו וכתבו כן משמע דספיקא דשאלה הוא משום שאמר להם שיכתבו גט לארוסתו והרי זה במי שצוה שיכתבו בו דהוית ארוסתי והם טעו וכתבו בו דהוית אנתתי ומספקא ליה אי חשיב עוברים על דבריו ועל זה השיב דארוסתו זו היא אשתו ואין כאן טעות ומשמע נמי דאם אמר להם שיכתבו גט לאשתו דלכתחילה יכתבו בו דהוית אנתתי ולא היה בו שום ספק: כלל הדברים אע"ג דהעלה מרן על שלחנו הטהור בגט ארוסה לכתחילה יכתבו דהוית ארוסתי בנדון זה דשאלה הלשון המבורר לאינשי הוא שיכתבו לכתחילה דהוית אנתתי זהו מה שנראה לע"ד ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן מה ומענין השאלה השנית אם ראובן זה חייב לפרוע לה כל מה שכתב לה בכתובה עיקר ותוספת כתב הרמב"ם בפ"י מהל' אישות המארס את האשה ובירך ברכת חתנים ולא נתיחד עמה בביתו עדין ארוסה היא שאין ברכת חתנים עושה הנישואין אלא כניסה לחופה עכ"ל והביא דבריו אלה רבינו בעה"ט א"ה סימן ס"ב דף כ"ו ע"ב. וכ"כ רבינו מוהריק"א זלה"ה בא"ה סימן נ"ד סעיף ב' בלשון הרמב"ם כתב עוד הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה עדין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נישואין ואם מת או גרשה גובה עיקר כתובתה מבני חורין ואינה גובה תוספ' כלל הואיל ולא כנסה וכך העלה רבינו מוהריק"א ז"ל על שלחנו הטהור בא"ה סימן נ"ד סעיף ו': למדנו מדברי הרמב"ם ורבינו מוהריק"א ז"ל ארבעה דינין האחד שאין ברכת חתנים עושה נישואין ולמדנו שכניסה לחופה היא עושה הנישואין ומהו כניסה לחופה הייחוד שמתיחד עמה וכל שלא נתיחד עמה עדין היא ארוסה ולמדנו שהמארס את האשה וכתב לה כתוב' ולא נכנסה לחופה עדין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נישואין ולמדנו שהמארס את האשה וכת' לה כתובה אם מת או גירשה שאינה גובה תוספת וכל הארבע דינין אלו הכי היא סברת רבינו בעהט"ו ז"ל מ"ש שאין ברכת חתנים עושה נישואין הכי כתב בסימן ס"ב בשם הרמב"ם ולא חלק עליו מדלא חלק עליו משמע ודאי דהכי ס"ל ועוד דברמזים סימן ס"ב כתב סתם ז"ל אין ברכת חתנים עושה נישואין אלא כניסה לחופה משמע דמסברא דנפשיה קאמר לה ומ"ש שאין הכתובה עושה נישואין וגם מ"ש שהמארס את האשה וכתב לה כתובה אם מת או גרשה שאינה גובה תוספת גם זה פשו' בדברי רבינו בעל הטורי' בסי' נ"ה כתב ז"ל כתב הרמב"ם המאר' את האשה וכתב לה כתובה ומת או גרשה גובה העיקר מבני חורי ואינה גובה תוספת כלל ואם לא כתב לה אפי' ק' אין לה ולא נהירא לא"א ז"ל אלא ק' ק"ק יש לה אפילו ממשעבדי אפילו לא כתב לה ותוספת אפילו מבני חרי לא גביא אפילו אם כתב לה עכ"ל הרי הרא"ש מודה להרמב"ם בכותב כתובה לארוסה וגרשה שאין לה תוספת ולפי דרכנו למדנו דס"ל להרא"ש שאין כתוב' עושה נישואין ופשוט ואי קשיא לך ממעשים בכל יום שאדם מקדש לו אשה וכותב לה כתובה מהאירוסין בממון רב הרבה מאד