מהר"ף עג

לכתחילה לא והטעם דעילוי בשרא לכתחילה לא משום רבוי דם הכבד לא נכון לצלותו עילוי בשרא שלא יזוב דם הכבד על הבשר וכן כחלא הוא הטעם שלא יזוב החלב על הבשר נמצא דמה דאסרינן לכתחילה הוא בשעה דשיי' בההוא מעשה לתא דאיסורא ופוק דוק בדיני מליחה ותמצ' לאין מספר: ואם נפשך לאסור נ"ט בר נ"ט לכתחילה אין לך לאסור אלא בשעה שמערב הדגי' או הירקות בכות' דאז מתערבין בר נ"ט דבשר עם החלב אז שייך לומר לכתחילה לא יערבם לאכלן יחד ואם עבר ועירבם מותר לאוכלן אבל בשעת בישול הירקות בקדרה של בשר ליכא שום חשש לתא דאיסורא כלל וא"כ מהיכא תיתי לן לאסו' לכתחיל' ומשו' הכי הבי' רבי' הגדול מוהרק"א דברי בעל התרומה דדייקי הכי שכתב מותר לכתחילה לערותן בקדר' של בשר דמשמע דההיא שעתא שמערבן הוא דשייך חשש תערובת טעם חלב עם הבשר וכתב דאפילו הכי מותר לכתחילה לערבן כמו דגים שעלו בקדרה של בשר נמצא דקשיא ליה לסמ"ק בתרתי חדא דלא שייך למיסר לכתחי' בישול הדגים דאז לית שום חשש לתא דאסורה וגם בשע' התערובת דשייך למיחש אפילו הכי לית כאן בית מיחוש ומותר לכתחילה דהכי דייקא סוגייא דפ' כ"ה דף קי"א ע"ב אתמ' דגים שעלו בקדרה של בשר רב אמר אסור לאוכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאוכלן בכותח ומסקינן הלכת' דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח גם מייתו התם עובדא דשמואל אייתו ליה דגים שעלו בקערה ואכל בכות' ועובד' דרב הונא ורב חייא בר אשי דאייתו ליה דגים שעלו בקערה ואכל בכותח כל הסוגייא מוכחא דמסתמ' לית חשש למיסר בהאי מלתא לכתחילה ואם איתא לא הוה שתיק תלמודא מלאשמעינן והכי הוה ליה למימר דגים שעלו בקערה של בשר ונתנם בכותח מותר לאוכלם דההיא שעתא הוא דאיכא למיסר לכתחילה ובספר פרישה ודרישה בדרישה הליץ בעד מרן מוהריק"א ז"ל וז"ל שוב עיינתי במפתחות דבעל התרומה שכתב בלשון הזה בסימן ס"א וכן קטנית שבשלם בקדרה חולבת מותרת לערותן בקדרה של בשר ואפילו לכתחילה ואפילו הקדרה בת יומא הכל מותר ואיכא למידק בתלת חדא למה הוצרך למכתב ואפילו לכתחילה פשיטא דלכתחילה מותר מדכתב לפני זה מותר לערותן דמשמע לכתחלה ועוד מאי זה דקאמר ואפילו הקדרה בת יומא טפי רבותא הוה ליה לאשמעינן אפילו הבשר הוא בעין מותר לערות הקטנית לתוכו כיון שאין בל' בקטני' אלא ט"ע בר נ"ט דהיתרא וכדאמר' דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח ועוד למה חזר לכתוב הכל מותר הרי כבר כתב מותר לערות ומכל אלה נראה דמ"ש ואפילו לכתחילה ואפילו הקדרה בת יומא וכו' חוזר ארישא ובא לאשמעינן דלאו דוקא הוא מ"ש קטנית שבשל' וכ' דמשמע דיעבד דזה אינו דאפילו לכתחילה מותר לבשל קטנית בקדרה חולבת כדי לערותן אח"כ בקדרה של בשר ואפילו אותה הקדרה חולבת הוא בן יומו אפילו הכי הכל מותר לעשות כן לכתחילה ודו"ק ונראה דכך הוה ג"כ גיר' ב"י ומשום הכי כתב אבל בעל התרומה וכו' בלשון פלוגתא וא"ש אלא שט"ס הוא או מהמדפיסים שטעו בבור דברי בעל התרומ' ומכח הקושיות והדיוקי' שהקשתי שינו דבריו ולא הבינו תוכן דבריו ודוק הרי בררנו דאין דאין דעת מרן רבינו בעל הטור ז"ל כדעת סמ"ק שאסר לכתחילה נ"ט בר נ"ט א"כ צריכין אנו לומר דמ"ש רבי' בעה"ט דאין להגעיל כלי מבשר לחלב או איפכא אלא א"כ אינו ב"י טעמו משום אידך טעמא דסמ"ק דגזרינן מבשר לחלב אטו כלי איסור: סימן מב כתב מרן מוהריק"א ז"ל בב"י י"ד סימן ער"ה דף שכ"ד ע"ג ז"ל ונראה מדברי הר"מ במז"ל בפ"ז שאם שייר בין פרשה לפרשה פחות מט' אותיות לא פסל שכת' שם יש דברים אחרים שלא נאמרו בתלמוד ונהגו בהם הסופרים וקבלה היא בידם איש מפי איש והן שיהיו מנין השיטין וכו' ושיהיה הריוח שבין פרשה לפרשה כמו ט' אותיות אשר אשר אשר ושתהיה בראש השיטין למעלה משירת הים וכו' כל אלו הדברים למצוה מן המובחר ואם שינה לא פסל עכ"ל ומיהו אפשר דלא אמר דלא פסל אלא בששייר פחות מאשר אשר אשר ומ"מ יהיה בשייור כדי ט' אותיות קטנות אבל כל שאין בו כדי ט' אותיות אפילו קטנות אפשר דפסול נמי הוי דכל בציר משיעור מתשעה אותיות קבלו דלא הוי שיור עכ"ל מרן מוהריק"א ז"ל: דקדוק רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל שדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל דשיעור הריוח שבין הפרשיות שהוא כדי אשר אשר אשר הוא למצוה ולא לעכובא זה ברור בדברי הרמב"ם ז"ל: אבל מה שכתב אפשר דלא אמר דלא פסל וכו' ומ"מ יהיה בשיור כדי ט' אותיות קטנות אבל כל שאין בו כדי ט' אותיות אפילו קטנות אפשר דפסול נמי הוי דכל דבציר משיעור ט' קבלו דלא הוי שיור עכ"ל: האי ט' אותיות דכתב רבינו מוהריק"א ז"ל צריכא לי תלמוד מאי ט' אותיות קטנות דקאמר אי נימא תשעה ווי"ן או ט' יודי"ן אי אפשר דא"כ קשה דהא כתב הרמב"ם בפ"ז מה' ס"ת נזדמנה לו תיבה בת עשר אותיות או יותר וכו' אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקו' פנוי ע"כ ובודאי תיבה שיש בה יותר מעשר אותיות כחמש אותיות ממנה יש שיעו' יותר מט' יודי"ן או ט' ווי"ן ואם ט' יודי"ן או ט' ווי"ן הוי שיעור ריוח פרשה איך יניח המקום פנוי. דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוח' סתומה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה וכו' הרי זה פסול עכ"ל הרי הרמב"ם פסל בשהניח פנוי במקום שאין בו פרשה וא"כ בנזדמנה לו תיבה בת י"א אותיות כגון ולמשפחותיכם ואין יכול לכתוב שש אותיות ממנה בתוך הדף שצריך להניח המקום פנוי הרי יש בו שיעור ט' יודי"ן או ט' ווי"ן שהוא שיעור ריוח של פרשה ופסול לפי דברי רבינו מוהריק"א ז"ל וי"ל דהא דכתב רבינו מוהריק"א ז"ל דשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה ט' אותיות קטנות האי קטנות לאו דוקא הוא אלא ר"ל שלש תיבות משלש שלש אותיות שיש בהם אותיות קטנות כגון יגש יגש יגש וקרי להו קטנות בסתם משו' דרובם קטנו'