מהר"ף עא

שוללים וכדי להקל ממשאה שברו חמש חביו' ועשו בכל חבית פתח כדי שיכול ליכנס בו אדם ויצא היין דרך שם לשיפולי הספינה וכן היו ממלאים בכדים ושופכים לים והיה בספינה שקים של צימוקים ונתלחלחו ביין יורנו מורה צדק אם אותן צימוקים נאסרו מחמת נגיעת הגוים ביין: תשובה כתב רבינו בעה"ט י"ד סימן קכ"ו בשם הראב"ד ז"ל וז"ל וכתב עוד שאם הגוי מערה לטיט או לאשפה או למקום לכלוך אין דרך ניסוך בכך והכל מותר בין מה שיצא לחוץ בין מה שבפנים. וכתב מרן מהריק"א ז"ל שהרשב"א ז"ל כתב בת"ה הארוך וז"ל מדברי הראב"ד בתשובותיו בגוי המערה מכלי אל כלי שאינו הולך לאיבוד הוא שנאסר הכל א"נ אם הכל הולך לאיבוד ע"י ישראל או ע"י גוי אחר ובא גוי זה ונגע בו אע"פ שהולך לאיבוד אסור אבל אם גוי זה בעצמו שופכו לאיבוד אין נאסר דהו"ל כזורק מים בתוך הטיט וכדאמרינן בפרק אין מעמידין בשמעתא דנודות היין וכלשון הזה כתב דבר זה מסורת בידי מרבותי ומאבינו שבשמים שלא התירו ביין אלא כח שפיכתו בזמן ששופך אותו לאיבוד דהא נעשה בשפיכתו כזורק מים לטיט דהא בטליה מחשיבותיה ושוויה מיא בעלמא ומכלל זה אתה שומע שכל יין שהגוי נוגע בו בענין אחר אע"פ שהיין הולך מעצמו לאיבוד בין שהוא הולך לאיבוד מאליו בין ע"י ישראל בין ע"י גוי אחר ובא גוי ונגע בקילוחו אסור מה שנשאר בכלי מ"ט גוי בתרא הא לא בטליה וקא מנסך ליה וכ"ש דלא ניחא ליה לגוי דניזיל לאיבוד כמעשה דידכו ע"כ והולך לאיבוד היינו שהולך למקום מלוכלך כאשפה וכיוצא בה א"נ בנותן יין בזפת בשעה שמזפתים את הכלים מפני שהיין מקבל זוהמא מן הזפת וכדגרסינן בירושלמי וחש לומר שמא ניסך אין עשוי לנסך ע"ג דבר מאוס אבל כשנשפך על גבי קרקע לא שאף הם מזלפין על גבי קרקע לפני ע"ז שלהם ומ"מ שמענו מגוי המערה מחבית למקום איבוד דמה שנשאר בכלי מותר דכח גוי דרבנן בנפק לבראי גזרו ביה רבנן דאשתאר במנא לא גזרו ביה רבנן ואי משום נצוק למה שיצא לחוץ לכלי אפילו מה שיצא חוץ אין נאסר כיון שהוא משליכו לאיבוד עכ"ל נראה לע"ד דהרשב"א אשמעינן תרתי במה שפירש וכתב והולך לאיבוד היינו שהולך וכו' אשמעינן חדא חומרא וחדא קולא אשמעינן חומרא כששפך ע"ג קרקע סלקא דעתך אמינא דהרי זה הולך לאיבוד ואין בו משום ניסוך קא משמע כיון שהם מזלפין ע"ג קרקע לפני ע"ז שלהם לא חשיב הולך לאיבוד ויש בו משום ניסוך ואשמעינן קולא דכשנותן יין בזפת בשעה שמזפתין הכלים כדי להסיר זוהמת הזפת ולתקן הכלים סלקא דעתך אמינא דאין זה הולך לאיבוד אלא אדרבא הרי זה מועיל ומתקן בו וא"כ יש בו משום ניסוך קא משמע לן כיון שהיין הניתן בכלי המזופת נמאס אין דרך ניסוך בכך ובנדון דידן פשוט הוא דמה ששברו החביות ודאי לאיבוד שברו אותן להקל מעליהן אין בו משום ניסוך והצימוקין שנתלחלחו מהיין לאו מיין נסך ומותרין הם ולא חיישינן לומר כיון דניסוך חביב עלייהו שמא נגעו וניסכו דהא טרידי ואין להם פנאי לנסך וכדתנן בפרק השוכר בלשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביו' פתוחו' אסורו' וסתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך ע"כ ופסקו כל הפוסקים כהאי מתני': סימן מא טור י"ד סימן קכ"א וז"ל ואין מגעילין הכלי עד שלא יהא בן יומו או שיהיו במים שמגעילין בו ס' כנגדו אבל אם הוא בן יומו ואין במים ששי' כנגדו לא עלתה לו הגעלה ולא עוד אלא אפי' הכלי שהגעילו בתוכו גם כן נאסר אם היה של היתר וכן המגעיל של בשר לאכול בו חלב או איפכא צריך שלא יהא בן יומו עכ"ל הא דכתב רבי' שהמגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא צריך שלא יהא בן יומו קשיא דטעמא מאי מצרכינן שיהא הכלי אינו בן יומו או שיהו המים שמגעיל בהם שיהא בהם ס' כנגד הכלי הנגעל בהם הטעם הוא דאחר שיפלוט הכלי הנגעל מה שבתוכו חוזר ובולע מהמים וכשיש במים ס' כנגד הכלי כבר נתבטלה פליטת הכלי וכשיחזור לבלוע מהמי' לית לן בה דהיתרא בלע וכן כשהכלי אינו בן יומו דנותן טעם לפגם הוא אפי' אין במים ס' אפי' יחזור הכלי לבלוע מהמים לית לן בה דהיתרא בלע דנותן טעם לפגם מותר נראה פשוט במגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא דהיינו דין דגים שעלו בקדרה של בשר שמותר לאכלם בכותח דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ועדיף מינה דכתב הרא"ש בפרק כל שעה דף קכ"ט ע"ג וז"ל ובערב פסח קודם שעה חמישית דשעת היתר הוא ומותר להגעיל אפי' בן יומו משום דהוי נ"ט בר נ"ט החמץ נותן טעם בכלי והכלי במים וחוזר ונבלע בכלי וכולהו היתר והוי כמו דגים שעלו בקדרה שמותר לאוכלן בכותח ואפי' לדברי המפרשין עלו אין נתבשלו לא הכא שרי דהתם הבשר הנבלע בדגים חשוב טעם כי נבלע אוכל באוכל שדגים ראויין לאכילה והבשר נותן בהם טעם לשבח הלכך אסור לאוכלו בכותח אם נתבשלו בקדרה אבל הכא טעם החמץ הנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אינו חשוב טעם כשיחזו' ויפלוט בפסח לתוך התבשיל עכ"ל: וכ"כ התוספות בסוף ע"ז דף ע"ו בדבור המתחיל מכאן ואילך לשתרי. והרי זה דומה לנדון דהרא"ש ממש טעם הבשר הנפלט מהכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בשעה שמבשלין החלב וז"ל הר"ן בפרק כל שעה ומיהו אומר ר' יצחק ז"ל דכלים שמגעילין מחמץ אם מגעילין אותן קודם זמן איסור של חמץ מותר להגעיל אותן אפי' בני יומן משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתר קודם שבא האיסור כדגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאכלן בכותח: ואפשר לחלק קצת משום דהתם אין שם האיסור חל